אתה מרגיש שהכל סביב מעורפל ולא ברור לאן זה הולך, וקשה למצוא משהו יציב להיאחז בו. גילי מסבירה שדווקא בתקופה כזאת אמונה היא אחד הכלים החזקים ביותר לריפוי, לא משנה רמת הדתיות. פיזור הנפש הוא ההפך המסוכן ביותר מריכוז, וברגע שנכנס ספק, זה בדיוק הרגע שבו מאבדים את הפוקוס. ולפעמים השאלה הכי קשה היא אם מותר לשמוח כשסביב יש כל כך הרבה כאב.
האמת כואבת | הוקוס פוקוס | פרק # 30 Read More »
אם בחודשים האחרונים כעסת על אלוהים ושאלת בשקט איפה הוא היה, ואז הרגשת לא בנוח עם עצם השאלה. את לא לבד. לדברי גילי, גם כעס וטענות כלפי בורא עולם הם סוג של שיח איתו, לא בגידה בו. היא גם לא פוטרת את עצמה: שנאת החינם והפילוג שקדמו למלחמה נגעו גם בה. משם היא עוברת למה שאפשר בכל זאת לעשות, שלושה ביחד, לא כלי אחד, ולקראת הסוף גם איך מזהים שמדובר כבר בפוסט-טראומה.
האמת כואבת | מי שמאמין לא מפחד - המאני טיים! | פרק # 29 Read More »
את בודקת את החדשות שוב ושוב, כאילו זה ייתן לך שליטה על מה שקורה, ואז מרגישה גרוע יותר, לא פחות. יש גם את האשמה השקטה: איך מותר לצחוק, לנוח, לפתוח נטפליקס, כשלא הכול בסדר בחוץ. לתפיסתה של גילי, המחלוקת הפנימית שלנו מסוכנת יותר מכל דבר אחר כרגע, והאחדות היא הנשק הכי חזק שיש לנו נגדה. וזה מתחיל בדברים קטנים, כמה פעמים ביום את מרשה לעצמך להתעדכן, ולמי את פונה כשקשה.
האמת כואבת | מצב מלחמה | פרק # 28 Read More »
את מוצאת את עצמך משווה, מתחרה, רוצה להוכיח שאת יותר טובה, ואז תוהה למה זה אף פעם לא מספיק. לפי גילי, זה כמעט תמיד מגיע ממקום של חוסר ביטחון, לא מכוח פנימי אמיתי. לפעמים גם הכעס שאת מרגישה כלפי מישהי קרובה מסתיר צורך שלא קיבלת, ואפשר להחליף תפקידים בלי לשים לב בכלל. וכשהכול מרגיש ריק, גילי מציעה משהו פשוט: להתמקד בטוב הכי קטן שיש ולהגיד עליו תודה.
האמת כואבת | חזרה גנרלית | פרק # 27 Read More »
את נושאת כעס על מישהו שפגע בך, ומרגישה שאם תסלחי לו זה כאילו את מאשרת את מה שהוא עשה. גילי טוענת שזו בדיוק הטעות. סליחה היא תהליך פנימי שנועד לשחרר אותך מכעס, מאשמה ומתחושת קורבן, לא בשביל האדם השני. הכי קשה, היא אומרת, זה לסלוח לעצמך. ובלעדי זה, התת-מודע שלך ימשיך לזרוע הרס.
האמת כואבת | זה הזמן לסלוח | פרק # 26 Read More »
יש לנו טיסות לחלל וננוטכנולוגיה, ובכל זאת דיכאון, חרדה וסרטן הופכים כמעט למגפה, וזה מעורר שאלה שקשה להתחמק ממנה. לתפיסתה של גילי, יהדות היא מצב תודעה שנולדים לתוכו, לא דת, בלי קשר לקיום מצוות. אבל השאלה האמיתית של ראש השנה היא אחריות, לא זהות. הרגע שבו מפסיקים לברוח ולוקחים אחריות מלאה על מה שלא עובד בחיים.
האמת כואבת | פותחים שנה | פרק # 25 Read More »
את יודעת בדיוק מה לא עובד בחיים שלך, ובכל זאת נשארת באותו מקום עוד יום, עוד חודש, עוד שנה. לפי גילי, התקיעות הזאת היא הפער בין המצב שאת נמצאת בו לבין המצב שאת רוצה להגיע אליו - וגם בלי לדעת בדיוק מה רוצים, הפער הזה כבר יוצר את התחושה הכבדה. ברוב המקרים יש חלק בתוכנו שדווקא מרוויח משהו מהתקיעות עצמה, ופחד עמוק משינוי שגורם לנו להעדיף להאשים גורמים חיצוניים במקום לזוז בעצמנו. השאלה הכי פשוטה, ובגלל זה הכי מביכה: מה היית עושה מחר בבוקר בלי שום מגבלה?
האמת כואבת | תקיעות | פרק # 24 Read More »
את מתאמצת כל כך בשביל הילד שלך: מורים פרטיים, טיפולים, שיחות אינסופיות, ובכל זאת הוא מרגיש שהוא נכשל. גילי מן וולנר מספרת איך משפט אחד של הבן שלה, בגיל 14, הפך לה את כל התמונה: המאמצים שלה לא רק שלא עזרו, הם גרמו לו להרגיש לא מספיק טוב. לתפיסתה, יש הבדל בין השתדלות, העשייה בפועל, לבין אמונה, לראות את הדבר כאילו כבר קרה. וככל שהאמונה חזקה יותר, לדבריה, פחות השתדלות נדרשת כדי שהוא באמת יקרה.
האמת כואבת | חזרה לשגרה | פרק # 23 Read More »
את כועסת, ואז את כועסת על עצמך שכעסת. גם גילי וטלי מכירות את זה מקרוב. השבוע הן מודות שגם להן יש רגעים שהן פחות גאות בהם. לגילי יצא לתרגל את זה על בשרה דווקא כשהיא הכינה סדנה על שחרור מכעס. הבושה בכעס היא הבעיה האמיתית, לא הכעס עצמו, וכשנותנים לו ביטוי נכון, הוא דווקא מקרב במקום לרחק.
האמת כואבת | כעס ואשמה | פרק # 22 Read More »
את מחכה לרגע שבו תדעי בוודאות שזה נכון, שהוא האחד, שההחלטה הזאת בטוחה, שאין דרך לטעות בה. הרגע הזה לא מגיע, ולא כי משהו אצלך לא בסדר. לתפיסתה של גילי, וודאות היא לא משהו שמחכה לך באיזשהו מקום עד שתמצאי אותו. היא נוצרת ברגע שאת מחליטה, בדיוק כמו שספיידרמן מקבל את הכוחות שלו רק אחרי שהוא כבר מאמין בהם. השאלה היא לא איך למצוא ביטחון, איך ליצור אותו.
האמת כואבת | וודאות או אי וודאות? | פרק # 21 Read More »
