מישהו פוגע בך, ותוך שנייה אתה כבר עונה, חד, בטוח, בלי לחשוב פעמיים. זה מרגיש כמו כוח, כמו שלא נותנים לאף אחד לדרוך עליך. אבל לתפיסתה של גילי, זו בדיוק הנקודה שבה אתה מוסר את השליטה לאחר, כי הוא זה שקובע מה קורה בפנים שלך, לא אתה. יש שנייה קצרה וכמעט בלתי מורגשת, ובה טמונה הבחירה האמיתית: לעצור, ולבחור תגובה אחרת.
אל תצא פרייאר! | האמת כואבת | פרק # 110 Read More »
את בטח שמעת את זה לא פעם - 'תני לזמן לעשות את שלו'. אבל אם עברו שנים והכאב עדיין שם, אולי הבעיה היא לא שעוד לא עבר מספיק זמן. לתפיסתה של גילי, הזמן לא מרפא כלום בעצמו. הוא רק פותח הזדמנות לבחור לעשות את העבודה בעצמנו. בלי הבחירה הזאת אפשר לשאת כאב עשרים שנה ולהישאר בדיוק באותה נקודה שבה התחלנו.
הזמן עושה את שלו? | האמת כואבת | פרק # 109 Read More »
את בודקת שוב ושוב, מתכננת כל תרחיש, ומנסה לדעת מראש איך הדברים ייגמרו, ועדיין לא נרגעת. לפי גילי, זה לא מקרה: ככל שהצורך לדעת גדל, כך גדלה גם החרדה, כי חרדה היא מערכת יחסים בעייתית עם ודאות. הפתרון שהיא מציעה לא אינטואיטיבי: לא לברוח מהדבר שמפחיד, לעשות אותו שוב ושוב, עד שהביטחון העצמי מנצח את הפחד.
חרדה לדעת | האמת כואבת | פרק # 108 Read More »
את אומרת כן כשבא לך לצרוח לא, וקוראת לזה נחמדות. גילי קוראת לזה בשמו האמיתי: פחד. פחד לאבד אנשים, שלדבריה בסוף גורם לך לאבד את עצמך. והכעס שלא יוצא החוצה לא נעלם, הוא הופך לביקורת עצמית, לאשמה, ולפעמים גם למחלה.
טיפוס מרצה | האמת כואבת | פרק # 106 Read More »
יש לך אנשים בסביבה, אולי אפילו הרבה, ועדיין משהו בפנים מרגיש ריק. זו לא סתירה: לפי גילי, בדידות היא לא עניין של כמות אנשים סביבך אלא תחושת ניתוק וחוסר אינטימיות רגשית שיכולה להתקיים גם בתוך קהל. לתפיסתה, המחיר של זה לא רק נפשי. היא מצטטת מחקרים שמשווים את הנזק לעישון 15 סיגריות ביום, ואפילו מראים השפעה על איך הגנים שלנו מתבטאים. וזה גם מסביר משהו שאולי קרה לך בעבר: למה מפגש עם אדם מסוים הרגיש כמו סחרחורת שלמה, למרות שבפועל זו הייתה הצפה של דופמין שהגוף היה רעב לו.
בדידות | האמת כואבת | פרק # 105 Read More »
את שוב באותו מקום חשוך, ומרגישה שזה סימן שמשהו אצלך לא בסדר. גילי, מטפלת ויועצת לריפוי הנפש, אומרת שזה בדיוק ההפך: הכאב הוא חלק הכרחי מהתהליך, לא מכשול בדרך אליו. לתפיסתה יש הבדל בין כאב לסבל: הכאב בלתי נמנע, אבל הסבל הוא בחירה, וקבלה של המציאות היא הדרך לצאת ממנו. היא גם מדברת על כך שהערך העצמי שלך לא צריך הוכחה מבחוץ, ושברגע שמתחילים להרגיש את הדבר שרוצים בו עוד לפני שהוא קורה, יש לו סיכוי גדול יותר להתממש.
את/ה הדבר! | האמת כואבת | פרק # 104 Read More »
את יודעת לצטט את מה שלימדו אותך בבית הספר, אבל מתי בפעם האחרונה שאלת אם זה נכון? לתפיסתה של גילי, אותה יד שעיצבה את מערכת החינוך שלנו עיצבה גם את הרפואה שאנחנו סומכים עליה בעיניים עצומות, ואת הכסף שבכיס שלנו. זו לא תיאוריית קונספירציה. זו היסטוריה מתועדת, מרוקפלר ועד היום. השאלה היא איך מתחילים לחשוב מחדש ולהקשיב לקול הפנימי שלך, לא מי אשם.
שליטה ותודעה | האמת כואבת | פרק # 103 Read More »
את מסתכלת על החשבון ומרגישה שמשהו לא בסדר, לא רק המספר, גם התחושה שאת לא אמורה לבקש יותר. לדברי גילי, החסם הזה לרוב אינו באמת על כסף אלא על שאלת ראויות, שלתפיסתה מתחילה עוד בקשר עם אמא. לתפיסתה המילה 'כסף' קשורה ל'כיסופים', געגוע ורצון, והיא מציעה להסתכל על חסמים סביב כסף גם דרך השאלה עד כמה אנחנו מרשים לעצמנו לבקש, לקבל וליהנות. במקום מנטרות שפע היא מציעה משהו פשוט יותר: להסתכל על החשבון גם כשכואב, ולהפוך כל הוצאה לתובנה על מה קיבלת בתמורה.
שיעור בכסף | האמת כואבת | פרק # 102 Read More »
את מנהלת עם עצמך שיחה כל היום - וכנראה שאת לא שמה לב כמה היא קובעת. לפי גילי, האופן שבו את מדברת לעצמך לא נשאר ברמת המחשבה, הוא משנה פיזית את המוח, ומשם את כל מה שקורה לך בחיים. אין לך שליטה על מה שקורה בחוץ, רק על התגובה שלך - שם צריך להשקיע את כל האנרגיה. גם חוסר הביטחון שאת מרגישה לא נובע ממה שאחרים באמת חושבים עלייך, אלא מהפחד שלך ממה שאת חושבת על עצמך.
הקול בראש | האמת כואבת | פרק # 101 Read More »
את מסתכלת על הכאוס בעולם, על מה שלא מסתדר לך, ומרגישה שמישהו למעלה מחליט מי מקבל ומי נענש. לתפיסתה של גילי, זה לא ככה: אין שם שופט שגוזר דין, יש רק מראה שמחזירה לך בדיוק את מה שאת פולטת. המציאות שלך לא קורית לך, היא נבנית מהבחירות שלך, רגע אחר רגע, וזה גם מה שהופך אותה לכואבת וגם למה שנותן לך שליטה אמיתית. השאלה היא לא למה זה קורה לך, אלא מה את משדרת.
הרצאת ה-100 | האמת כואבת | פרק # 100 Read More »
