את עושה הכל נכון, ומחליטה כל פעם מחדש שהפעם יהיה אחרת - ובכל זאת מוצאת את עצמך באותו מקום. לתפיסתה של גילי, זה לא מקריות ולא חוסר מזל: זה תת המודע שנוצר עד גיל שבע, שבוחר מתוך כל האפשרויות רק את מה שהוא כבר מכיר. הרגשות שהדחקת בדרך לא נעלמו, הם הצטברו, זה בדיוק מה שיוצא בסוף כלחץ וכחרדה. וגם כשקשה עכשיו, יש סיכוי טוב שזה בדרך למקום אחר לגמרי.
האמת כואבת | איש רגיש | פרק # 80 Read More »
את מדברת אל עצמך יותר קשה משהיית מדברת לחברה הכי טובה שלך, ואז תוהה למה שום דבר לא משתנה. לפי גילי, לפני שלב האהבה העצמית יש שלב מוקדם יותר שרובנו מדלגים עליו, קבלה עצמית, לקבל את עצמך על מה שאת ועל מה שאת לא. היא מציעה להתחיל לשים לב למחשבות שחוזרות, לכתוב אותן, ולזהות את הדפוס לפני שהוא שוב מכתיב איך היום שלך ייראה.
האמת כואבת | מודעות עצמית | פרק # 79 Read More »
את מחכה שמשהו בחוץ יגרום לך סוף סוף להרגיש טוב (עבודה, מערכת יחסים, הכרה), ואז זה קורה, ואת עדיין לא שם. לתפיסתה של גילי, ההרגשה הזאת תלויה בעבודה פנימית ובהתבוננות עצמית שאף אחד לא יכול לעשות בשבילך, אף פעם לא במה שקורה מסביב. היא מזכירה את שלמה המלך, שכשקיבל את האפשרות לבחור עושר וכבוד, בחר בחוכמה, וקיבל את השאר בתוספת. וכשקשה במיוחד, כמו עכשיו, הפתרון הוא להתחזק ולשמור על ההרגלים שמחזיקים אותך, לא להתייאש.
האמת כואבת | אלוהים שלי | פרק # 78 Read More »
את חוזרת בראש על אותה שיחה, מנסה להבין איך זה שמה שהיה נכון אתמול כבר לא מרגיש נכון היום. לפי גילי, זה בדיוק העניין. כל תפקיד שאת ממלאת, כאמא, כעובדת, כבת, מביא איתו אמת אחרת, ולכן אין נוסחה אחת שתמיד תחזיק מים. משם היא הולכת רחוק יותר: אף אחד לא באמת יכול לפגוע בך. את זו שקובעת את זה, דרך היחס שאת נותנת לעצמך. בסוף היא נותנת כלי פשוט, עין הבדולח, שעוזר להסתכל על מה שקורה בחיים בלי לתייג הכל כטוב או רע.
האמת כואבת | לך עם האמת שלך | פרק # 77 Read More »
אתם עייפים מלהעמיד פנים. מלחייך כשלא בא לכם, מלהגן על דברים שאפילו לא ברור לכם למה הם חשובים לכם כל כך. גילי מן וולנר טוענת שהרגע הזה, שבו מפסיקים לדפוק חשבון למה אחרים חושבים ומתחילים לחיות בכנות, הוא בדיוק המקום שממנו נולד ביטחון אמיתי. לא ביטחון שמגיע מתואר, ממשרה או מאישור של מישהו אחר, אלא כזה שמגיע רק ממה שבאמת בשליטתכם.
האמת כואבת | אברא כדברא | פרק # 76 Read More »
את חיה לפי תסריט שמישהו אחר כתב לך - ההורים, החברה, הפחד ממה שיגידו. את מבטיחה לעצמך דברים ולא תמיד עומדת בהם, ובלי לשים לב זה מכרסם בביטחון העצמי שלך. לפי גילי מן וולנר, זה בדיוק מה שקורה לרוב האנשים - הם לא חיים את הטבע האמיתי שלהם אלא לובשים ציפיות של אחרים. פה היא מסבירה למה זה קורה, ואיך להתחיל לחזור לעצמך.
האמת כואבת | אותנטיות ואמונה | פרק # 75 Read More »
הסיפור שאת מספרת שוב ושוב על מה שפגע בך? לפי גילי, כל פעם שחוזרים עליו לא רק נזכרים בעבר, יוצרים אותו מחדש, וממשיכים למשוך אליכם עוד ועוד מאותו הסוג. גם מי שפגע וגם מי שנפגע מחליפים תפקידים כל הזמן, ממש כמו נהג שצופר בכעס ושוכח שפעם הוא זה שצפרו עליו. כבוד עצמי מתחיל ברגע שמפסיקים לחיות בתוך הסיפור ומתחילים לשאול לאן ממשיכים מכאן.
האמת כואבת | אתה ראשון יא קאזה | פרק # 74 Read More »
יש מישהו שאת עדיין כועסת עליו, גם אם עברו שנים. אולי כבר אמרת בקול שסלחת, אבל בפנים משהו עדיין מדמם. גילי אומרת שזו לא באמת סליחה, זו רק הצגה, וכל עוד את מחכה שהוא יבקש סליחה או יבין כמה כאב לך, את נשארת תקועה. סליחה היא לא בשבילו בכלל, היא בשבילך.
האמת כואבת | סליחה כפרה! | פרק # 73 Read More »
את מסתכלת על עצמך ומחפשת סיבה טובה מספיק לאהוב את מי שאת - הישג, הצלחה, משהו שיצדיק את זה. לתפיסתה של גילי, אהבה עצמית לא אמורה לעבוד ככה בכלל - היא מציעה לאמץ את המודל שהורים מכירים כלפי ילדים, לאהוב את עצמך רק בגלל שאת שייכת לעצמך, בלי צורך בהצדקה נוספת. משם היא ממשיכה למקומות שנראים רחוקים לגמרי - מערכות יחסים, פרנסה, בריאות, ואפילו האופן שבו את מגיבה לאנשים סביבך - ומראה איך כולם מתחילים באותה נקודה בדיוק.
אני אוהבת אותך | האמת כואבת | פרק #72 Read More »
וב אותה תגובה, שוב אותם אנשים, שוב אותה הרגשה שמשהו חוזר על עצמו. גילי טוענת שזה לא מקרה: לתפיסתה, מה שקורה בחוץ הוא בבואה של מה שזרוע בפנים, וכל עוד לא מטפלים בשורש, שום דבר באמת לא משתנה. דווקא עכשיו, לדבריה, יש חלון זמן נדיר להמתיק את זה - ולכן כשמשהו כואב חוזר, הכי חכם זה להתאפק ולא להגיב. זה אולי נשמע קטן, אבל היא מאמינה שזו אחת הפעולות הכי משמעותיות שאפשר לעשות לעצמך.
האמת כואבת | יצירת מציאות בגרסת הבמאי | פרק # 71 Read More »
