סליחה כפרה!
מחכה שהוא יגיד סליחה? זה לא הולך לקרות
פרק 73 ·
השיחה:
יש מישהו שאת עדיין כועסת עליו, גם אם עברו שנים. אולי כבר אמרת בקול שסלחת, אבל בפנים משהו עדיין מדמם. גילי אומרת שזו לא באמת סליחה, זו רק הצגה, וכל עוד את מחכה שהוא יבקש סליחה או יבין כמה כאב לך, את נשארת תקועה. סליחה היא לא בשבילו בכלל, היא בשבילך.
האמת:
סליחה אמיתית לא נכפית, היא מגיעה מעצמה כתוצר לוואי של תהליך ריפוי, ואי אפשר לזרז אותה בכוח.
אין צורך שמי שפגע בך יבקש סליחה או יכיר בכאב שגרם, אתה לא צריך אישור של אף אחד כדי לדעת שנפגעת.
סליחה לא משנה את מי שפגע בך, היא משנה אותך, וזה כל הסיפור.
לשכוח ולסלוח זה קונספט בעייתי, כל פעם שנזכרים בפגיעה זו הזדמנות נוספת לסלוח מחדש, וזה בסדר לגמרי.
יש רשימת 'מאסט' לסליחה: הורים, ילדים, בני זוג, ובראש ובראשונה, עצמנו.
קשה לסלוח כי אף פעם אי אפשר לדעת בדיוק כמה כאב לבן אדם אחר, הרגישות של כל אחד שונה.
המחשבות:
למה אני צריכה לסלוח למישהו שאפילו לא ביקש סליחה?
בפרק גילי אומרת שאת לא צריכה את הבקשה שלו. את לא צריכה לגיטימציה מהאדם שפגע בך כדי לדעת כמה כאב לך. סליחה היא תהליך אגואיסטי במובן הטוב, הוא כולו בשבילך, לא בשביל מי שפגע בך.
אני מחכה שהוא יגיד סליחה אבל זה לא קורה. למה אני לא סתם שוכח וסולח כאילו כלום לא היה?
גילי מציינת שהקונספט הזה בעייתי. אין לנו שליטה על הזיכרון, ולא בטוח שבאמת נשכח. אבל כל פעם שנזכרים מחדש, זו לא כישלון. זו הזדמנות לסלוח שוב, בחמלה כלפי עצמנו.
מחכה שהוא יגיד לי סליחה, אבל זה כנראה לא הולך לקרות. חייבים לכפות על עצמנו לסלוח בשביל להיות מבוגרים ובוגרים?
לא. סליחה אי אפשר לכפות, ואין טעם להעמיד פנים שסלחת כשבפנים אתה עדיין כואב וזועם. סליחה אמורה להגיע כתוצר לוואי של תהליך ריפוי אמיתי, ולא כהצגה כלפי חוץ.
מה קורה כשלא סולחים למישהו?
מי שלא סולח נשאר תקוע וחושב שהוא נענש, אבל זו תגובה טבעית לחוקי החיים, לא ענישה. הסבל נובע מהתעלמות מהחוקיות הזו ומחשיבה שלילית, לא מכוח חיצוני שמעניש. סירוב לסלוח מתואר שם כמו לשים את עצמך בגיהנום, כי אתה משועבד לשנאה ומגביל את עצמך.
תיאור הפרק המקורי של גילי
סליחה היא לא בחירה, היא גם לא המטרה הראשית. סליחה אמיתית היא פועל יוצא של תהליך ריפוי. סליחה אי אפשר לכפות. בטח לא על עצמי. זה לא חכמה לשחק אותה פתוח ומבין ובוגר ומקבל ולהגיד סלחתי בזמן שבלב ואתה מדמם וגם בא לך לשרוף מישהו..
סליחה זה תוצר לוואי של החלמה. תתרכזו בריפוי שלכם והסליחה תגיע באופן ספונטני כחלק מתהליך הריפוי.
סליחה מתחילה שאתה מצליח להסתכל על האנשים שפגעו בךבחמלה, ללא קשר לכמה הם פגעו בך. כשאתה מסתכל על האנשים האלה במבט חומל ומפסיק להיות קורבן. זה קורה כשאתה נגמל ממחשבות של התמסכנות כמו: איזה מסכן אני! למה עשולי את זה? למה זה מגיע לי?
ומתחיל להגיד: תודה רבה על השיעור שהבאת לי פה! תודה רבה. אני לא קורבן של אף אחד, אני לא כועסת ולא כואבת. הבנתי את השיעור, תודה.
אנחנו לא רוצים להיות האנשים האלה שקשה להם לסלוח, אנחנו רוצים להיות סלחנים מהירים, להיות כאלה שסולחים מהר, מסרבים להיפגע מכל דבר, לא נעלבים מכל מילה, זה האופי וזה הלייף סטייל שאנחנו מבקשים.