אחדות וסליחה
פרק 52 ·
השיחה:
אתה נכנס למערכת יחסים ומקווה שהצד השני ישתנה, וזה נכשל כמעט בוודאות. גילי טוענת שקודם צריך לקבל את מי שמולך כפי שהוא, ומה שמפריע לך בו זה משהו לתקן אצלך. אותו עיקרון נכון גם כלפי פנים: כל עוד אנחנו ממשיכים לריב אחד עם השני, אף אויב חיצוני לא צריך לעשות כלום, הוא רק צריך לתת לנו להרוג זה את זה. הפתרון שהיא מציעה הוא סליחה לעצמך, לא כמתנה למישהו אחר, ואצלה זה אפילו הוריד את רמת הדלקתיות בגוף.
האמת:
לנסות לשנות את הצד השני במערכת יחסים זה מתכון לכישלון: קודם מקבלים אותו כמו שהוא, ומה שמפריע דורש תיקון אצלכם.
אם ממשיכים לריב אחד עם השני מבפנים, אין צורך באויב חיצוני, הוא רק צריך לתת לנו להרוג זה את זה.
מאז השביעי לאוקטובר יש עלייה חדה, לדברי גילי, במספר העולים לארץ. היא רואה בזה עדות לרצון עמוק באחדות.
סליחה זה בעיקר כלפי עצמך ולא מתנה שנותנים לאחר; אצלה שחרור הטינה הוריד בפועל את רמת הדלקתיות בגוף.
כעס, טינה ותחושת קורבנות מוצגים כגורם ישיר מאחורי מחלות, כי הלחץ הרגשי פוגע במערכת החיסון.
לסלוח למישהו לא אומר לחבב אותו, אפשר לאהוב בני אדם גם בלי להתחבר אליהם.
המחשבות:
מה זאת סליחה, ובכלל, למי אני צריכה לסלוח?
סליחה מתוארת כמתנה לעצמנו, לא כמשהו שנותנים למישהו אחר. השורש שלה הוא הצורך שלנו לסלוח לעצמנו, וברגע שמכניסים את הבורא לתמונה אפשר לשחרר את הדמויות ואת האירוע ולהבין שהוא לטובתנו.
למה כולם מדברים על זה שצריך אחדות אבל בפועל היא אף פעם לא באמת קורית?
לדברי גילי, הסיבה שאין אחדות היא שכל אחד רוצה שהשני יהיה כמוהו במקום לקבל אותו כפי שהוא. ניסיון לשנות את הצד השני מוביל לכישלון, בעוד שאחדות אמיתית מתחילה בקבלת השונות ובהבנה שמה שרואים בחוץ הוא שיקוף פנימי.
איך כעס וטינה משפיעים על הבריאות שלנו בפועל?
רגשות שליליים כמו כעס, טינה וחרטה נטענים כגורמים שעומדים מאחורי מחלות פסיכוסומטיות. הלחץ שהם יוצרים פוגע במערכת החיסונית וחושף את הגוף לזיהומים ולמחלות, וגילי מספרת שאצלה מדדי הדלקת ירדו כשהתחילה לסלוח.
למה כשאני בדיכאון אני מרגישה שמגיע לי משהו?
על פי הסיפור על רבי נחמן, לבן אדם בדיכאון מציעים דווקא פסוקי ענווה, כי דיכאון ועצב מתוארים כפועל יוצא של תחושת 'מגיע לי' ושל טענות כמו שלא קידמו אותי או לא דיברו אליי יפה. ההבנה שאף אחד לא חייב לנו כלום מוצגת כדרך לצאת מהמקום הזה.
תיאור הפרק המקורי של גילי
בפרק זה, גילי וטל מדברות על כוחה של אחדות וחשיבותה של אהבה וסליחה.
הן קוראות לעצירת מלחמת האחים המתמשכת, להתרוממות מעל התחושה
של מי צודק ומה מגיע לנו, תחושות שגורמת לעצב ודיכאון אל ההכרה שכל
מה שיש לנו הוא בונוס בחיים.
הן מדגישות את הצורך באהבה.
כמה חשוב לאהוב ולקבל כל אדם כפי שהוא, מבלי לנסות לשנותו.
הן מעלות את חשיבות הסליחה כמפתח להרמוניה עצמית ואינטרפרסונלית.
סליחה היא לא רק מעשה, אלא תהליך של אהבה בפעולה.
כעס, אשמה, טינה ועצבים יכולים להביא למחלות, לכן עלינו להתחבר
לרצון האמיתי לסלוח, שהוא צעד עצום לקראת שלום ושלמות פנימיים.