פצע אם, הורות ומשפחה

פצע אם הוא לא רק אובדן של אמא. לפי גילי, זה יכול להיות גם אמא שנמצאת בחיים אבל לא מצליחה להיות נוכחת, יציבה או בטוחה, ואת נשארת עם געגוע למשהו שמעולם לא היה. היא מתארת את זה כאחד הדברים הקשים ביותר, וגם כמה שמלמד אותך לבחור בעצמך במקום לחכות להכרה מבחוץ. הפצע הזה יוצר קול פנימי שלוחש 'את לא מספיקה', ולפעמים הוא מתבטא גם בגוף.

הפצע לא נשאר במקום אחד. גבר עם פצע אם מצפה בתת המודע שבת הזוג תמלא את מקום אמו, וכשהיא מגיעה עם צרכים משלה הוא חש מאוים והתסכול הכבוש יוצא עליה. אישה עם פצע אם נוטה לבחור גבר שלא מסוגל לספק את צרכיה הרגשיים, כי למדה שאהבה כרוכה בסבל ובדיכוי צרכים. זוגיות בריאה, לתפיסתה, אפשרית רק בין שני אנשים שלמים.

הנקודה שגילי חוזרת אליה היא שאי אפשר לקבל ממישהו מה שהוא בעצמו מעולם לא קיבל. אם אמא שלך לא קיבלה אהבה והכרה מאמא שלה, אין לה מאיפה לתת לך את זה, לא משנה כמה תנסי. במקום לחפש מה חסר אצלה ולהתאכזב שוב ושוב, היא מציעה שינוי פוקוס: לראות מה כן יש שם. המשל שלה הוא אדם שמגיע כל יום לחנות מוצרי חשמל ומבקש חלב. זו בחירה למה לתת משמעות, לא הכחשה של הכאב. וכל דור אמור להיות קצת יותר טוב מהקודם, זו ההתפתחות שלנו.

גילי מספרת גם על הבן שלה. המשפט שלו בגיל 14, 'כמה שאת מתאמצת וכלום לא עוזר', היה הרגע שבו הבינה שהמאמץ שלה עצמו גורם לו להרגיש לא מספיק טוב. היא מבחינה בין השתדלות, העשייה בפועל, אבחונים, טיפולים ושיעורים, לבין אמונה, לראות את הדבר כאילו כבר קרה ולהודות עליו כמוגמר. ככל שהאמונה חזקה יותר, נדרשת פחות השתדלות. גבולות ברורים לצד אהבה נותנים לילד כלים להתפתח, ושיפוט, ביקורת והענשה משיגים את ההפך, כי כל מה שמקבל תשומת לב, גם שלילית, מקבל תאוצה.