פחות אבל עוד כואב

אירוע מוגדר ככל מקרה שמעורר בתוכנו משהו שלילי, מרמה קלה של אי-נוחות ועד תגובה עוצמתית וחזקה. חשוב שיהיה חיבור בין המקרה לתגובה. כל עוד אין תגובה, זה לא נחשב אירוע.

לפי הגישה שמוצגת בפרק, אין לנו שליטה על אירועי החיים עצמם. הם קורים בין אם תכננו אותם ובין אם לא. השליטה היחידה שיש לנו היא בבחירה איך להגיב אליהם לאחר שהם קרו.

מדובר בתהליך שמורכב מארבעה משפטים: אני מצטערת, סלח לי, אני אוהבת אותך, ותודה. כל משפט מייצג שלב בתהליך לקיחת האחריות והשחרור של מה שעולה מהתת-מודע.

לא, יש הבחנה ברורה בין לקיחת אחריות להאשמת עצמי. לקיחת אחריות פירושה להבין שמשהו בתוכי יוצר את הסיטואציה, אבל בלי לגנות או להאשים את עצמי על כך.

לא, כעס הוא תגובה טבעית ולגיטימית ואף אחד לא מצפה מאיתנו לא לכעוס או לא להיפגע. הנקודה היא שכל מידה, כולל כעס, חייבת להיעשות במידה הנכונה ולא לחרוג לזעם.