גילי מן וולנר - האמת כואבת
האמת כואבת
האמת כואבת | מטרת הבריאה| פרק # 91
Loading
/

מטרת הבריאה

למה את מגיבה אוטומטית עוד לפני שהספקת לחשוב

פרק 91 ·

האמת כואבת עם גילי מן וולנר
מטרת הבריאההאמת כואבת · פרק 91
00:00 / --:--
30-1x30+

השיחה:

את מגיבה בעוצמה שלא ממש מתאימה למצב, ואחר כך את שואלת את עצמך מאיפה זה בכלל בא. לפי גילי מן וולנר, התשובה נמצאת הרחק מאחור, בשבע השנים הראשונות לחיים, כשתת המודע נבנה כמו הקלטה שממשיכה לנגן את עצמה שוב ושוב. מי שנשלט על ידי ההקלטה הזאת, לתפיסתה, הוא עבד: לא לבוס, לא לבן זוג, אלא למחשבות ולרגשות של עצמו. השאלה שהיא מציעה לשאול היא לא איך לשנות את הנסיבות מבחוץ, אלא איך להתחבר לחלק בך שלא תלוי בהן בכלל.

האמת:

הבורא רוצה רק לתת, ולכן היה צריך לברוא בנשמה רצון לקבל, ניגוד גמור אליו, וזה הפער שממנו הכל מתחיל.

עד גיל שבע המוח מקליט הכל בלי סינון: מה ההורים אמרו, מה השכנים צעקו, מה היה בחדשות, ומגיל שבע הוא רק מנגן את מה שהוקלט.

חלק מהמסקנות האלה שימושיות, כמו לא לגעת באש, אבל הרבה אחרות נטבעו בגיל שלוש-ארבע בלי שום קשר לכלום ומכתיבות תגובות שאין להן הסבר

עבד הוא מי שתת המודע שולט בו, עבד של המחשבות שלו, ההרגלים, העבר.

גאולה היא לחזור למקור: להזדהות עם הנשמה במקום עם הגוף או ה'נפש הבהמית' שהיא תת המודע והילד הפנימי.

חירות אמיתית לא תלויה בבוס, בבן זוג או בשכן, היא תלויה רק בבחירה לקחת אחריות על החיים.

המחשבות:

מה זו גאולה?

להוציא דבר מתוך דבר, כלומר להחזיר אותו למקור שלו. אצלנו זה קורה כשאנחנו מזדהים עם הנשמה, עם החלק האלוקי שבתוכנו.

מה ההבדל בין עבד לבן חורין?

עבד הוא מי שאין לו ברירה, שולט בו תת המודע, העבר, ההרגלים. בן חורין הוא מי שבוחר, לוקח אחריות על החיים שלו ולא תולה את האושר שלו במישהו אחר.

למה היה צריך לברוא בנו רצון לקבל?

כי הבורא רוצה רק לתת, ובלי מישהו שרוצה לקבל אין למי לתת. אז הוא ברא את הנשמה עם רצון הפוך משלו לגמרי, וזה בדיוק הפער שממנו הכל מתחיל.

מה זו חירות אמיתית?

חירות אמיתית היא כזו שלא תלויה באף גורם חיצוני, לא בבוס, בן זוג או שכן. היא תלויה רק באדם עצמו ובבחירה שלו לקחת אחריות על חייו ולהתחבר לנשמתו, בניגוד למצב הקורבני שבו מישהו אחר קובע איך מרגישים.

למה הארי הקדוש טען שהוא זכה לגילוי רוח הקודש?

לפי הסיפור שמובא בפרק, הארי הקדוש ענה לתלמידיו שזכה בכך כי היה בשמחה גדולה ועמוקה כל הזמן, ומקור השמחה היה בענווה שלו – התודעה שהוא לא חושב שמגיע לו כלום, ולכן כל דבר שקורה משמח אותו.