מחשבה מייצרת מציאות, האמנם?

טיפ ראשון הוא לשים לב למחשבה לפני ההירדמות, כי איך שנרדמים כך גם קמים. גילי ממליצה לא להזין את המוח בחדשות, בסרטי מתח או בדברים מטרידים לפני השינה, אלא לקרוא קריאת שמע שעל המיטה, שפועלת כמו מדיטציה שמשחררת את אירועי היום ומורידה תדר לקראת השינה.

כי במדיטציה אנחנו סופגים את האנרגיה של מי שמעביר אותה. גילי ממליצה לבדוק מי הבן אדם מאחורי המדיטציה. אין טעם לקחת מדיטציית שפע ממישהו שנמצא במינוס בבנק, או מדיטציית הרגעה ממישהו לחוץ וכעסן, כי מה שמקבלים זה את האנרגיה שלו.

בסיפור, חברה של גילי מלמדת את בתה בת התשע להסתכל על הכעס שלה כמו שהיא מסתכלת על המאוורר בתקרה: היא רואה אותו, אבל היא לא המאוורר, וכך גם היא לא הכעס. הילדה שואלת כמה זמן הכעס הזה עובר בתוכה.

גילי מסבירה שקיים פרדוקס: החופש שאדם מחפש מגיע דווקא מתוך התחייבות והתמסרות למשהו, ולא מהיעדר מחויבות. גם ההתחייבות להקלטת הפודקאסט עצמו היא דוגמה לכך. יש מסגרת שעומדים בה, ודווקא בתוכה מתעוררת תחושת חופש והקלה.

כשאדם מזדהה עם מחשבה, הוא נותן לה תוקף והופך להיות אותה מחשבה. כך למשל מי שמסתובב עם תודעת קורבן ימשוך אליו מצבים או אנשים שמאששים את זה, כי ההזדהות עם המחשבה היא זו שהופכת אותה למציאות המתקיימת בחיים.

רוב המחשבות של בני האדם עוסקות בדברים שכבר קרו בעבר ואין מה לעשות איתם, או בדאגה מהעתיד שהיא ניסיון לייצר מציאות שעוד לא קרתה. גם פחד תמיד מתייחס למשהו שעוד עלול לקרות, לא למה שקורה ברגע הנתון עצמו.