את/ה הדבר!
פרק 104 ·
השיחה:
את שוב באותו מקום חשוך, ומרגישה שזה סימן שמשהו אצלך לא בסדר. גילי, מטפלת ויועצת לריפוי הנפש, אומרת שזה בדיוק ההפך: הכאב הוא חלק הכרחי מהתהליך, לא מכשול בדרך אליו. לתפיסתה יש הבדל בין כאב לסבל: הכאב בלתי נמנע, אבל הסבל הוא בחירה, וקבלה של המציאות היא הדרך לצאת ממנו. היא גם מדברת על כך שהערך העצמי שלך לא צריך הוכחה מבחוץ, ושברגע שמתחילים להרגיש את הדבר שרוצים בו עוד לפני שהוא קורה, יש לו סיכוי גדול יותר להתממש.
האמת:
כאב וחושך הם לא סתם מזל רע, הם חלק מתהליך שמובן בעיקר בדיעבד, ולפעמים גם אז לא, כי יש נטייה להרחיק ולהדחיק במקום להקשיב.
נוחות היא לא המטרה: המוח מחפש נוחות אבל נוחות זה מוות, כי הנשמה באה לפה לזוז ולהשתנות, לא לנוח.
גילי מצטטת את טוני רובינס: כל דבר ביקום צומח, מתפתח או מת, וזה נכון גם לזוגיות וגם לעסק.
נתינה אמיתית לא נובעת מחוסר אלא משפע; מי שמרגיש 'אני הכל' לא צריך שיתנו לו כדי להרגיש שלם.
אושר הוא תוצר לוואי של חיים במודעות ולא המטרה עצמה.
שלמות דורשת ניגודים: אור וחושך, שמחה ועצב, פירוק והרכבה, וגילי ממחישה את זה דרך היום שבו חזרו החטופים.
המחשבות:
למה כדאי לי בכלל להסכים לכאב במקום סתם לברוח ממנו?
לדברי גילי, הכאב אינו סתם מזל רע אלא חלק מתהליך שהנשמה עוברת. כשבורחים ממנו ומדחיקים אותו, מפספסים את ההזדמנות להבין את מה שהוא בא לומר. לדבריה, הנקודה הכי נמוכה בחיים היא גם הדרך לפוטנציאל הכי גבוה שלנו, והנשמה מחפשת תנועה ושינוי ולא נוחות.
מה זה אומר בכלל 'להיות' משהו ולא רק לרצות אותו?
'להיות הדבר' פירושו לחשוב, לדבר, להרגיש ולהתנהג כמו הדבר שרוצים, עוד לפני שהוא קיים בפועל. הרעיון הוא שכשם שתוצאה יכולה לייצר רגש, כך רגש יכול לייצר תוצאה. במקום לשבת ולחכות שהמצב הרצוי יגיע, יוצרים את הרגש והמחשבה כבר עכשיו.
מה ההבדל בין כאב לסבל לפי הפרק?
כאב הוא חלק בלתי נמנע מהחיים וכולם חווים אותו, לא משנה מי הם. סבל לעומת זאת הוא בחירה. הוא מגיע מהרצון שהדברים יהיו אחרת ומהניסיון לשלוט במה שאי אפשר לשלוט בו. אפשר לקחת כל כאב ולמנף אותו במקום לשקוע בסבל.
תיאור הפרק המקורי של גילי
הנקודה הכי נמוכה בחיים שלך היא גם הדרך לפוטנציאל הגבוה שלך. גם שהלב שלך נשבר זה לא סתם מזל רע.
קשה לנו להעריך את הכוח של הכאב והחושך, אנחנו מבינים את זה רק בדיעבד וגם לא תמיד כי רובנו בונים על האסטרטגיה של ״הזמן עושה את שלו״ ו/או רחוק מהעין רחוק מהלב.
המוח האנושי מחפש נוחות, ככה אילפו אותנו, אבל נוחות זה מוות, הנשמה באה לפה לעבוד, היא באה לעשות שינוי, טרנספורמציה.
אושר הוא לא המטרה הוא תוצר לוואי של להיות במודעות לעומת חיים על אוטומט. האושר שלנו לא מגיע מהנאה רגעית או הישג. האושר האמיתי מגיע מטרנספורמציה. הנאה זה של האגו, טרנספורמציה זה לנשמה.והנשמה רוצה להיות בורא עולם.
המתנה הגדולה שתוכלו לתת לעצמכם היא הידיעה שהחיים הם חסרי משמעות. החיים הם כמו טופו. מה שאומר שבפועל את זו שמחליטה את המשמעות והמשמעות שתתני למשהו/ למישהו/ לסיטואציה, היא זו שתהיה. העניין הוא ש95% מהזמן אנחנו על אוטומט, לא במודעות ולכן אנחנו אוטומטית מסיקים שהתגובה האוטומטית היא אמת בלי להבין שאנחנו, באמצעות התגובה שלנו, מספקים את המשמעות.
את לא במודעות, את לא מבינה שזו מראה חוזרת.
כולנו נעבור תקופות כואבות בחיים. לא משנה כמה אתה חכם, יפה, עשיר, רוחני, הייטקיסט או נרקסיסט. כאב הוא לא בחירה, הוא חלק מהתהליך שלנו כאן. סבל, לעומת זאת, הוא בחירה.
החיים הופכים קלים יותר כשאתה מבין שאתה לא צריך להוכיח כלום לאף אחד. כל הצורך הזה בהכרה חיצונית הוא בולשיט, בלבול גדול של האנושות, זה בדיוק ההפך.
ברגע שאתה מודע לערך הבלתי תלוי שלך – הכול משתנה. הפכת לדבר.
שפת הגוף שלך משתנה, הדיבור אחר, צורת העמידה , ההתנהגות. והתוצאות בהתאם. הכוח האמיתי לא מגיע מהישגים, הוא מגיע מהכרה של מי אתה באמת. אתה לא נאבק כדי להיראות, אתה לא מנסה להוכיח כלום והבדיחה שדווקא אז אתה מקבל הכול.