האנושות מחפשת גיבורים
פרק 67 ·
השיחה:
וב אותה מריבה, שוב אותה אכזבה, רק עם אדם אחר. לפי גילי, זה בדיוק מה שקרמה אומרת: להיות תקועה במעגל שחוזר על עצמו. הדרך החוצה היא לא להילחם חזק יותר אלא להפסיק לפעול מתוך פחד, ולזכור שאי אפשר להיות הכול בשביל כולם. השיעורים האמיתיים באים דווקא מהגבולות שאת שמה לעצמך, לא מריצוי כל מי שסביבך.
האמת:
להיות תקועים במעגל של דרמה ומאבק זו בדיוק קרמה. הפתרון הוא לפרוץ את הגלגל, לא להילחם בו חזק יותר.
שום דבר לא קורה סתם: כל אדם שנכנס לחיים שלך הוא שיעור, ולפעמים תביני את המשמעות שלו רק דרך כאב, או שלא תביני אותה לעולם, וזה בסדר
כדי לקבל צריך קודם לשחרר שליטה, פחד, אחיזה באנשים ובמצבים. צריך לפנות מקום.
את לא יכולה להיות הכול בשביל כולם; התפקיד שלך הוא ללמוד את התפקיד שלך, לא את התפקיד של מישהו אחר.
אושר אמיתי לא בא מסיפוק יצרים אלא מהיפוק - בדיוק כמו עם אוכל, גם התענוג הכי גדול הופך לכאב בטן בלי גבול.
הדיבור שלך אל עצמך משנה. כשאת מתייחסת אליך בכבוד ובכוונה טובה, המוח והגוף שלך פשוט מגיבים בהתאם.
המחשבות:
למה אני מרגישה שאני חייבת לחיות כמו שאחרים מצפים ממני, ואיך יוצאים מזה?
כי זה עולה לך ביוקר: זה גוזל אנרגיה ופוגע באותנטיות שלך, ובסוף זה גם לא עוזר. גם אם תעשי בדיוק את מה שמצפים ממך וגם אם לא, תמיד יהיה לאנשים מה להגיד, אז עדיף להשקיע את האנרגיה הזאת בלמצוא מה באמת מדליק אותך, לא במה שאחרים רוצים ממך.
מה זה ניסוי החדרניות הזה, ומה הוא אומר לי על איך אני מדברת לעצמי?
לפי הדוגמה בפרק, בניסוי שמתואר שם חילקו חדרניות לשתי קבוצות. לקבוצה אחת הסבירו שהעבודה במלון היא הפעילות הגופנית שהן צריכות, והקבוצה השנייה המשיכה כרגיל בלי הסבר. לאחר כמה חודשים רק בקבוצה שקיבלה את ההסבר נראו שינויים במדדים הפיזיים, מה שמדגים שהכוונה והתפיסה שלנו משפיעות על התוצאות בחיים.
למה כשאני מנסה פשוט להדחיק את זה כשעצוב לי או שאני מפחדת, זה חוזר אליי אחר כך חזק יותר?
אי אפשר להיות סלקטיביים ברגשות: אם מדחיקים רגש אחד, מדחיקים את כל הרגשות, כולל השמחה. גילי אומרת שהבעיה היא לא הרגש עצמו אלא ההתנגדות אליו. לתפיסתה, הפתרון הוא קבלה של כל הרגשות, כי דווקא הקבלה, ולא ההתנגדות או ההדחקה, מובילה לשקט הנפשי המבוקש.
מה ההבדל בין 'אני חייבת' ל'אני רוצה' לפי הפרק?
השימוש במילה 'חייבת' משדר תודעה של קורבן, כאילו אין ברירה. לעומת זאת, השימוש במילה 'רוצה' משדר בחירה ועוצמה, זה בחירה אקטיבית, לא קורבנות, וזה משדר לתת המודע שלנו שאנחנו מנהיגים, מה שמזמן אירועים בהתאם.
תיאור הפרק המקורי של גילי
יש כאלה שקוראים לזה מעבר למימד החמישי,
יש כאלה שיקראו לזה חבלי משיח.
זה לא ממש משנה איך קוראים לזה,
העיקר הכוונה והכוונה
שנעשה שימוש בתודעה שלנו.
ברמה הגבוהה אנחנו אמורים להיות צופים.
כמו קהל שמסתכל על סרט
ככה הנשמה באה לפה להתבונן.
הבעיה שאנחנו נופלים לתוך הסרט
נופלים לדרמות, נאבקים, נלחמים, שורדים
תקועים בתוך מעגל שחוזר על עצמו
שזה תכלס מה שנקרא קרמה.
קרמה זה גלגל שצריך לפרוץ אותו.
לצאת ממנו. כדי שנפסיק להתגלגל.
הבעיה שאנחנו מתנהלים מתוך פחד
וככה זה לעולם לא ייגמר.
לא נוכל לרפא את עצמנו באותה דרך שנפגענו
האנושות לא תוכל להמשיך במסלול של מאבקים ומלחמות מיותרות, הקדמה הטכנולוגית שתופסת תאוצה אמורה לעזור לנו לעשות מה שבאנו לפה לעשות,
לא שנעשה בזה שימוש להרוג את עצמנו.
האנושות צריכה לידרים, היא צריכה אותך!
אין אדם שנברא סתם כי כלום לא נברא סתם.
תמצאו את התשוקה שלכם, את הפשן
את הדבר הזה שאתם טובים בו,
את המתנה שלכם
ותשרתו איתה את האנושות.
האמת כואבת | האנושות מחפשת גיבורים | פרק # 67