כל מה שהאמנת בו קורס בבת אחת. שאלה אחת, פשוטה וברוטלית, איפה היית? ואין לה תשובה שמרגיעה. גילי מן וולנר מכירה את הרגע הזה מקרוב, אחרי שחבר קרוב שלה איבד את בנו היחיד בפיגוע, אין כאן מקום לניחומים מסודרים או לתשובות שמחזירות את הסדר. יש רק להישאר בתוך הכאב, בלי לברוח ממנו.
פרק של דמעות | האמת כואבת | פרק # 98 Read More »
מרגישים שהעולם קורס, ולא ברור איך קמים מזה שוב. השאלה היא איך בונים את היכולת לקום מהן שוב ושוב, לא איך נמנעים מנפילות. לדברי גילי, החוזק הזה הוא משהו שאפשר לפתח, לא תכונה שנולדים איתה, גם מי שגדל עם קשיים או טראומות. הכלים פשוטים יותר ממה שנדמה: חמלה עצמית במקום ביקורת, התמקדות במה שבאמת בשליטתנו, ותמיכה של אנשים קרובים.
המדריך לחוסן נפשי | האמת כואבת | פרק # 97 Read More »
ערפול בראש, קושי להתרכז, ניתוק פתאומי, חרדה שבאה משום מקום - ואת לא בטוחה אם זה קרה כי המצב בעולם השתגע או כי איתך משהו לא בסדר. לדברי גילי מן וולנר, אלה לא תסמינים אקראיים אלא סימן שמערכת העצבים מבקשת הרפיה - הנשמה מבקשת לנשום. היא מזהה בזה תבנית שחוזרת שוב ושוב מאז 2020: קורונה, השביעי באוקטובר, ועכשיו מלחמה נוספת, וכל פעם אנחנו נדרשים לאותו דבר מחדש. המלחמה האמיתית לא מתנהלת בשדה הקרב אלא על תשומת הלב שלנו.
האמת כואבת | אמת, שקר ומה שביניהם | פרק # 96 Read More »
את חייבת להספיק עוד, גם כשאת כבר בקושי עומדת. לתפיסתה של גילי, זה לא אופי חרוץ - זו תבנית אוטומטית שרצה ברקע בלי שאת שמה לב שאת בכלל חוזרת עליה. הפחד לעצור הוא פחד עתיק של בושה, לא בחירה אמיתית שלך. והפרדוקס הוא שדווקא מי שיודע לא להגיב, ולא להיבהל מהשקט, הוא זה ששולט באמת בחיים שלו.
האמת כואבת | אל תעשי כלום!| פרק # 95 Read More »
אותו ריב, אותה תחושה, אותו רגע שבו את קורסת, שוב ושוב, כאילו החיים מתעקשים לחזור על עצמם. לרוב זה לא מקרי. לפי גילי מן וולנר, מה שמנהל את זה הוא סיפור ילדות - טראומה קטנה או גדולה - שהפך בלי שנשים לב לאמונה שמכתיבה איך אנחנו מגיבות היום. תת המודע אוהב את המוכר גם כשהוא כואב, ולכן כל כך קשה לצאת מהמעגל. השאלה היא לא איך לברוח מהדפוס, אלא איך ללמוד לאהוב את החלק בך שעדיין נאחז בו.
האמת כואבת | זה רק אתה | פרק # 94 Read More »
את יודעת שיש לך אמא, ולמרות זאת יש בך געגוע למשהו שמעולם לא היה. זו לא אמא שהלכה. זו אמא שנמצאת, אבל לא ממש שם: לא יציבה, לא נותנת ביטחון, לא נוכחת בצורה שאת צריכה. לפי גילי, אי אפשר לדרוש מאמא את מה שאין לה, כי גם היא עצמה מעולם לא קיבלה את זה מהאמא שלה. והפער הזה לא נשאר במקום אחד. הוא חוזר גם בזוגיות, בבחירות שאת עושה בלי לשים לב למה.
האמת כואבת | אהבה של אמא | פרק # 93 Read More »
מישהו קרוב אליך מת, או שאיבדת משהו שהיה חשוב לך, ואת לא יודעת מה עושים עם זה. יש הכחשה, יש כעס, יש רגעים שאת בטוחה שאת כבר בסדר ואז זה תוקף אותך מחדש בלי אזהרה. לפי גילי, אין סדר נכון לעבור את זה, ולא כולם עוברים את כל השלבים, וזה לא אומר שמשהו אצלך לא בסדר. היא גם מזכירה שיש אבל שקט, כזה שלא תמיד רואים או שואלים עליו, ושכשמדחיקים את הכאב הוא לא נעלם, הוא פשוט זז למקום אחר בגוף.
האמת כואבת | לב מתאבל | פרק # 92 Read More »
את מגיבה בעוצמה שלא ממש מתאימה למצב, ואחר כך את שואלת את עצמך מאיפה זה בכלל בא. לפי גילי מן וולנר, התשובה נמצאת הרחק מאחור, בשבע השנים הראשונות לחיים, כשתת המודע נבנה כמו הקלטה שממשיכה לנגן את עצמה שוב ושוב. מי שנשלט על ידי ההקלטה הזאת, לתפיסתה, הוא עבד: לא לבוס, לא לבן זוג, אלא למחשבות ולרגשות של עצמו. השאלה שהיא מציעה לשאול היא לא איך לשנות את הנסיבות מבחוץ, אלא איך להתחבר לחלק בך שלא תלוי בהן בכלל.
האמת כואבת | מטרת הבריאה| פרק # 91 Read More »
אתה אמור להיות במקום אחר, אבל אתה לא בטוח אם אתה בכלל בדרך לשם. זה לא תקלה במערכת. לתפיסתה של גילי, הפער הזה בין איפה שאתה לבין איפה שאתה רוצה להיות הוא בדיוק מה שנועד להניע אותך קדימה. הבדיקה שהיא מציעה פשוטה: יש התקדמות, אתה על המסלול. אין, אתה לא, ואולי הגיע הזמן לתת לעצמך ציון אמיתי בתחומי החיים המרכזיים ולראות איפה זה נתקע.
האמת כואבת | לצמצם את הפער| פרק # 90 Read More »
את/ה יודע/ת בדיוק מה קרה, ועדיין חוזר/ת לזה שוב ושוב. אותן מחשבות, אותו כעס, אותה תחושה שכלום לא זז. לפי גילי, זה לא מקרה: אנחנו חיים את מה שאנחנו מאמינים בו, ורוב הפעולות שלנו רצות על אוטומט שמגיע מהעבר. הריפוי מתחיל לא אצל מי שפגע בך, ברגע שמפסיקים לחפש תשובות בחוץ ופונים פנימה. ובסוף, שלוש דרכים פשוטות שאפשר להתחיל איתן כבר הלילה.
האמת כואבת | הכניסה לגן עדן | פרק # 89 Read More »
