צא מהלחץ בנאדם
את עוצרת רגע לנשום ומיד עולה קול שאומר שאת בורחת
פרק 82 ·
השיחה:
את סוף סוף עוצרת לנשום, ומיד עולה בך קול שאומר שאת בורחת מהחיים. גילי מכירה את זה מקרוב. היא רצה בלי הפסקה מתפקיד לתפקיד, ודווקא ברגע שהחליטה לעצור, קפצו לה בראש הקולות הכי ביקורתיים. כשהבחירה היא בין לאכזב את עצמך לבין לאכזב מישהו אחר, עדיף תמיד לבחור באחר. זו העבודה המרכזית: להתעסק בעצמך קצת יותר, ובאחרים קצת פחות.
האמת:
גילי מתארת את עצמה כבן אדם הישגי וחרוץ שאוהב דדליינים ומטרות, אבל אומרת שהמקום של 'להיות בפסגה כמו חתול שחוט' כבר לא מתאים לה
היא מודה בפחד לאכזב את מי שמחכה לפרקים כל שבוע, אבל מזכירה לעצמה שתמיד עדיף לאכזב אחרים מאשר לאכזב את עצמך.
ברגע שעצרה מהריצה המתמדת בין התפקידים, אמא, בת זוג, מטפלת, יועצת, עלו קולות פנימיים שאמרו לה שהיא בורחת מהבעיות שלה.
היא מתארת רגע שבו כמעט ברחה 'למערה' ולפני הביצוע שאלה את עצמה מה המטרה של הבריחה הזאת.
המחשבות:
מה עדיף לעשות במקום פשוט להתעקש להתמודד עם הבעיה עצמה?
לפי הדברים בקטע, עדיף להתרכז בפתרונות ולא בבעיות. הבעיה עצמה לעולם אינה הבעיה. הבעיה היא תמיד הדרך שבה מסתכלים עליה. גם אכילת הראש על מתי ואיך יהיה הכי טוב מיותרת, ורצוי להתמקד באמונה שהדבר יקרה ולהפחית ריצה ולחץ.
למה כל פעם שאני מנסה לעצור ולנשום רגע, מיד קופץ לי בראש קול שאומר שאני פשוט בורחת? ואיך אני בכלל אמורה לדעת אם מה שאני עושה שווה את הזמן שלי?
צריך לבדוק אם הפעולה נעשית מתוך כוונה ומשמעות, ולשאול את עצמנו אם היא מקדמת אותנו, משמחת אותנו או מועילה לנו רגשית, כלכלית או חברתית. פעולה בלי כוונה היא בזבוז זמן שרק מוסיף לחץ.
תיאור הפרק המקורי של גילי
הפתעה!! פרק 82 - צא מהלחץ בנאדם, חוזר לספריה לאחר עריכה.
מכירים את זה שאתם ממש רוצים שמשהו יקרה ואז זה קורה ואתם בהלם? בהלם שזה אשכרה קורה, בהלם שהגעתם לנקודה הזאת, מוצפים ברגשות, במחשבות, אפילו באנשים סביבכם שמרימיםלכם. הכל נייס אבל אז קלטתי פתאום, שאני גם בהודיה אבל גם באובר ואובר זה לא טוב.
הרגשתי שאני על המסלול המהיר, לא עוצרת, רצה כל הזמן, מענייו לעניין מתפקיד לתפקיד והנה אני פה אמא והנה פה אני חברה, בת זוג, מטפלת, יועצת, מרצה וגם מעבירה מסרים לעולם, ישתבח שמו אבל זה מליון אחראיות ועוד לא אמרנו מילה על הרעש שהעולם עושה, והעולם עושה מלא רעש.
משתפת בכנות שאני בנאדם הישגי, חרוץ וגם אוהבת את האסטרטגיה של לזרוק את התיק מעבר לגדר, ככה אני זזה. אני אוהבת דד ליין, אוהבת שיש מטרות, שאיפות, חלומות וגם אוחזת במוסר עבודה גבוה אבל המקום הזה של להגיע לפסגה ולהיות שם כמו חתול שחוט, כבר פחות מתאים לי. אז עצרתי.
עצרתי ולתוך הוואקום הזה כי אין ריק בעולם, הגיעו לבקר הקולות שאמרו: יא לוזרית, מה את עוצרת? זה מה שרצית! זה מה שביקשת! מה קורה פה?? מזה לסגור את עצמך במערה? את בורחת מהבעיות שלך!
והנה הגיע גם הפחד לאכזב! מכירים את זה? אני כן. מיד הזכרתי לעצמי בפעם המליון שאם זה עומד מול לאכזב את עצמי, ברור שאני בוחרת לאכזב מישהו אחר ולא את עצמי. שנים שזה לא היה לי ברור וגם עכשיו יש מקרים שאני מתבלבלת אז מזכירה לעצמי וגם לכם – תמיד תעדיפו לאכזב אחרים מאשר לאכזב את עצמכם. בזוית מסוימת נועדנו לאכזב אחד את השני, כי לרוב זה פועל יוצא של לא לאכזב את עצמך וזו העבודה המרכזית שלנו כאן במשחק החיים הזה.להתעסק בעצמנו, פחות באחרים.