חרדה לדעת
פרק 108 ·
השיחה:
את בודקת שוב ושוב, מתכננת כל תרחיש, ומנסה לדעת מראש איך הדברים ייגמרו, ועדיין לא נרגעת. לפי גילי, זה לא מקרה: ככל שהצורך לדעת גדל, כך גדלה גם החרדה, כי חרדה היא מערכת יחסים בעייתית עם ודאות. הפתרון שהיא מציעה לא אינטואיטיבי: לא לברוח מהדבר שמפחיד, לעשות אותו שוב ושוב, עד שהביטחון העצמי מנצח את הפחד.
האמת:
אם הכל היה ודאי מראש לא הייתה בחירה חופשית, וזה בדיוק למה החיים לא יכולים להיות בטוחים לגמרי. האחריות האמיתית שלנו היא ה'Response Ability', היכולת להגיב, לא לשלוט בתוצאה.
ודאות מוחלטת משעממת בעיניה: היא מדמה את זה לעולם ליניארי של 1+1=2, לעומת עולם שבו הכל אפשרי. הכיוון הנכון הוא גם וגם: לרצות, לחלום, לתכנן, אבל להשאיר מקום להפתעות.
לחיים אין משמעות מובנית. יש רק את המשמעות שאנחנו נותנים להם. ילדים משחקים בלי לשאול בשביל מה, וזה בדיוק המודל שכדאי לאמץ.
ההגדרה הכי מדויקת לחרדה היא מערכת יחסים בעייתית עם ודאות: ככל שרוצים לדעת יותר, כך גדלה החרדה.
עבודת יתר, מחשבת יתר ואפילו נתינת יתר הן ניסיון נואש להנדס ודאות שלא באמת קיימת, וההשקעה הזאת רק מגבירה את הלחץ, לא מפחיתה אותו
הימנעות מהדבר שמפחיד רק מלמדת את המוח שהוא באמת מסוכן, ונוצר מעגל שמזין את עצמו. הדרך היחידה החוצה היא לעשות את זה שוב ושוב עד שהביטחון גובר על הפחד.
המחשבות:
למה אני צריכה לדעת מה בדיוק יקרה כדי שהחרדה שלי תרגע קצת?
היא מגדירה חרדה כמערכת יחסים בעייתית עם ודאות: ככל שאדם חושב באובססיביות שהוא חייב לדעת מה יקרה, כך הוא נהיה חרדתי יותר. המרדף אחרי ודאות הוא מה שיוצר את החרדה, לא ההפך.
למה אני חייבת לדעת מה יקרה כדי להירגע? יש לזה בכלל תרופה?
התרופה היחידה לחרדה היא לעשות את מה שאתה חרד ממנו, שוב ושוב, לא פעם אחת, עד שתסמכי על עצמך יותר מאשר תפחדי מהלא נודע. גילי אומרת שהימנעות מגדילה את החרדה ויוצרת מעגל סגור, ולכן הפתרון הוא להתמודד עם הפחד ולא להימנע ממנו.
למה כשאני נמנעת ממצבים חברתיים אני מרגישה שזה מוכיח שהם באמת מסוכנים?
שפת המוח היא התנהגותית ולא מילולית. כשאדם נמנע מאירועים חברתיים בגלל חרדה, המוח מבין מכך שאלה אכן מסוכנים. אחרת האדם לא היה נמנע מהם. כך המוח ממשיך להגן באמצעות מחשבות, רגשות וחרדה, ונוצר מעגל שמנציח את ההימנעות.
למה חייבים לדעת מה יקרה כדי להירגע?
השורש של החרדה הוא לרוב פער בין האמת הפנימית של האדם לבין מה שמתקיים בחוץ. למשל כשמישהו מסתיר מי שהוא באמת מפחד מהדחייה של הסביבה, או מדכא את רצונותיו האמיתיים. גילי אומרת שלעיתים זה נובע גם מטראומה לא מעובדת, וחרדה עצמה היא רק הענף ולא השורש.
מה כדאי לעשות ברגע שאני מרגישה שהחרדה מתחילה לעלות, כדי שהיא לא תשתלט עליי?
כשמתעוררת חרדה, כדאי לתת לה שם ניטרלי במקום לקפוץ למחשבות קטסטרופליות, ולהתייחס אליה כמו לתופעה גופנית פשוטה — בדומה לרגל שנתפסה. כדאי לשחרר את הלסת והכתפיים, להרגיע את הנשימה ולזוז לאט, כדי לשדר לגוף שאין סכנה אמיתית, במקום להילחם בה ובכך להגביר אותה.
תיאור הפרק המקורי של גילי
ההגדרה הכי קרובה שאפשר לתת לחרדה היא מערכת יחסים בעייתית עם וודאות. ככל שאנחנו חושבים באופן אובססיבי שאנחנו צריכים לדעת, ככה אנחנו הופכים חרדתים יותר. קלטו את הדפוס:
כל מה שאנחנו עושים יתר על המידה, נובע מפחד. וממה רובנו מפחדים? מאי וודאות. אז אנחנו חושבים שאם נעשה יותר נוכל להנדס את העולם החיצון, עושים הכול כדי לוודא שהכול בסדר. בין אם זה לדאוג שכולם יחבבו אותי, שלא יידחו אותי ועד אובססיה של תכנון כדי שחס וחלילה לא תהיה הפתעה. הקטע שככל שאתה משתדל ומתאמץ ועושה יותר, אתה לא מרגיש רגוע יותר, להפך! אתה מגביר את החרדה! מה שאומר שהמרדף אחרי וודאות הוא זה שגורם לנו בסופו של דבר לחרדה.
חוסר היכולת שלנו לסבול אי וודאות גורם לנו להחזיר לעצמנו שליטה ע"י חשיבה מוגזמת, עשייה מוגזמת.. ניסיונות ליצור תחושת וודאות, שלא מגיעה כמובן. במקום זה הם מאותת למוח - יש סכנה, תישאר עירני, אנחנו לא בטוחים. התרופה היחידה לחרדה זה לעשות את מה שאתהחרד ממנו. לא פעם אחת וגם לא שלוש אלא שוב ושוב עד שתסמכי על עצמך יותר מאשר תפחדי מהלא נודע. חרדה מובילה להימנעות, והימנעות מגדילה את החרדה, זה לופ, זה עובד על המשוואה שנוחות שווה בטחון, כלומר המערכת מתרגמת חוסר נוחות כסכנה וזה כמובן לאנכון. לא יעזור שתדבר אל השכל שלך הוא לא מבין מילים, הוא מבין התנהגות ולכן המטרה היא להרגיש את הפחד ולפעול בכל מקרה! שוב ושוב! עד שהמוח שלך יתאזן עם האומץ שלך!
אף אחד מאיתנו לא חווה מציאות אובייקטיבית, אנחנו חווים את המציאות דרך מערכת העצבים שלנו. את המציאות אני לא יכולה לשנות, את מערכת העצבים שלי דווקא כן.
המטרה היא שמערכת העצבים שלך תישא את אי הנוחות, זה להרגיל את מערכת העצבים שלך להרגיש בטוח בלא נודע. הצלחה זה לא שתהיה וודאות ואז נרגיש סבבה, הצלחה זה שגם במצבים שאני לא יודעת מה יקרה, אני יודעת שאני אהיה בסדר.
תכניסו לראש היפה שלכם שדווקא כששום לא בטוח, זו בדיוק הנקודה בה הכול גם אפשרי. לטובה!