המדריך לחוסן נפשי
פרק 97 ·
השיחה:
מרגישים שהעולם קורס, ולא ברור איך קמים מזה שוב. השאלה היא איך בונים את היכולת לקום מהן שוב ושוב, לא איך נמנעים מנפילות. לדברי גילי, החוזק הזה הוא משהו שאפשר לפתח, לא תכונה שנולדים איתה, גם מי שגדל עם קשיים או טראומות. הכלים פשוטים יותר ממה שנדמה: חמלה עצמית במקום ביקורת, התמקדות במה שבאמת בשליטתנו, ותמיכה של אנשים קרובים.
האמת:
חוסן נפשי הוא לא אי-שבירה, אלא גרעין פנימי יציב שנשאר גם כשהכול קורס מסביב.
זה תהליך נרכש ולא תכונה מולדת. גם מי שגדל עם קשיים או טראומות יכול לפתח אותו.
עולם לא יציב (עבודה, פוליטיקה, אקלים נפשי, טכנולוגיה שמשתנה בטירוף) הופך חוסן ממאפיין נחמד למיומנות הכרחית.
גוף ונפש מגיבים תמיד לשינוי חיצוני: אצל אחד זו חרדה, אצל אחר אפתיה, ואצל שלישי דפוסי הישרדות לא מודעים כמו שליטת יתר או הסתגרות
לגישתה, חמלה עצמית קודמת לביקורת עצמית. אין טעם לשפוט את עצמכם על תגובה לטראומה, יש טעם לתת לעצמכם זמן להתאבל ולהחלים.
ההבדל האמיתי הוא בין מה שקרה לכם לבין מה שאתם מספרים לעצמכם שקרה, וזה מה שבאמת קובע.
המחשבות:
חוסן נפשי, זה תכונה שנולדים איתה, או שאפשר לפתח אותה גם אחרי ילדות קשה?
אפשר לפתח אותו תמיד. גילי מסתמכת על הגישה בפסיכולוגיה שרואה בחוסן תהליך ולא תכונה מולדת, כך שגם מי שגדל עם חוסרים, טראומות או חינוך קשה יכול לבנות אותו, בעיקר דרך למידה, חיבור פנימי ותמיכה.
בקשת עזרה כשקשה לי, זה סימן חולשה?
לא, לפי הדברים בפרק ההפך הוא הנכון. בקשת עזרה היא סימן לעוצמה ולא לחולשה. נאמר גם שחוסן לא נבנה לבד, דורש מערכת תומכת, ושאפילו אדם אחד שמאמין בנו יכול לשנות את כל התמונה.
איך בונים חוסן נפשי בפועל?
בונים חוסן נפשי בדומה לבניית שריר בחדר כושר, מתאמנים, מתמודדים עם קושי וכאב, ומתוך כך מתפתח חוסן. ככל שמתמודדים יותר, היכולת להתאושש גדלה. אי אפשר לבנות חוסן בלי להתמודד עם לחץ, בעיות וקונפליקטים. הימנעות מהם מונעת את הבנייה שלו.
תיאור הפרק המקורי של גילי
איך אנשים שורדים משברים? מה מחזיק אותנו כשבן זוג עוזב? כשאמא חולה? כשמשהו קורס מבפנים ואין לנו אפילו שם למה שאנחנו מרגישים?
חוסן נפשי הוא היכולת של האדם להסתגל בצורה חיובית למצבי לחץ, טראומה, קושי או אובדן. זה לא אומר שלא ניכשל, שלא נבכה או שלא נשבר. זה אומר שבתוך כל זה – נשאר לנו גרעין פנימי יציב, חלק שלא נשבר יחד עם מה שנפל. בתחום הפסיכולוגיה טוענים שחוסן הוא תהליך, כלומר הוא לא תכונה מולדת ולכן כולנו יכולים לפתח אותו, גם אם גדלנו עם חוסרים, טראומות או חינוך קשה, מה שנקרא תשכחו מהתירוצים שהבאתם מהבית..
טראומות כמו גירושין, התרסקות כלכלית, אובדן של אדם יכולות לגרום לתחושות כמו בושה, אשמה, שפיטה עצמית. כולנו עוברים דברים בחיים, טראומות, אירועים קשוחים ויש מאיתנו שהאירועים הללו הפכו אותם לחלשים ופחדנים שזה במילים אחרות – חסרי אמונה בעצמם.
אל תרגישו לא נעים, אנחנו חיים בתקופה שאין בה כמעט שום דבר קבוע. הכול זז. כל הזמן. ואנחנו נדרשים להסתגל שוב ושוב: למציאות פוליטית משתנה, לאקלים נפשי לא יציב, לחדשות רעות, למלחמות, למגפות, לטכנולוגיה שמשתנה מהר יותר מקצב הנשימה שלנו. גם אם אנחנו הכי קולים בעולם, כל שינוי חיצוני יוצר בתוכנו גלים. לא תמיד נרגיש את זה מיד, אבל הגוף בוודאות מגיב, המערכת הרגשית נדרכת. יש כאלה שמרגישים חרדה, יש שנכנסים לאפתיה, ויש שמפתחים דפוסי הישרדות לא מודעים – כמו שליטה מוגזמת, הסתגרות, או הימנעות.
העולם סביבנו נע מהר מדי, ולנו – כנפשות רגישות – אין תמיד את הזמן לעכל. במציאות כזו, היכולת להישען על מרכז פנימי יציב היא לא מותרות. היא הבדל בין הישרדות אוטומטית לבין חיים עם בחירה. . חוסן נפשי הוא לא רק משאב אישי, הוא אשכרה מיומנות.