אל תעשי כלום!
פרק 95 ·
השיחה:
את חייבת להספיק עוד, גם כשאת כבר בקושי עומדת. לתפיסתה של גילי, זה לא אופי חרוץ - זו תבנית אוטומטית שרצה ברקע בלי שאת שמה לב שאת בכלל חוזרת עליה. הפחד לעצור הוא פחד עתיק של בושה, לא בחירה אמיתית שלך. והפרדוקס הוא שדווקא מי שיודע לא להגיב, ולא להיבהל מהשקט, הוא זה ששולט באמת בחיים שלו.
האמת:
אנחנו חוזרים על אותן בעיות כי אנחנו פועלים מתוך אותן תבניות אוטומטיות בלי לשים לב שאנחנו בכלל חוזרים על עצמנו.
כל פעולה שלנו נובעת ממערכת אמונות מסוימת, ולכן לפעמים הדרך הכי מהירה להשבית אמונה מגבילה היא פשוט לא לעשות כלום.
לפני המהפכה התעשייתית אנשים עבדו לפי הצורך ולא לפי שעון. היא זו שיצרה את הקשר בין כמה מפיקים לכמה שווים.
המרדף הבלתי פוסק אחרי עשייה הוא הרבה פעמים דרך להימנע מתחושת אשמה או בושה שהוטמעה בנו, לא באמת בחירה חופשית.
תגובה רגשית לדברים שלא רוצים בחיים מזמינה עוד מאותם דברים, והפסיביות דווקא יכולה להיות הפעולה האקטיבית ביותר.
אהבה עצמית בתנאי ("אם עשיתי אני שווה, אם לא - לא") היא הלקאה עצמית מחופשת, לא ערך עצמי אמיתי.
המחשבות:
למה אנחנו ממשיכים לחזור על אותן בעיות בחיים?
אנחנו תקועים במעגל של לעשות את אותו הדבר שוב ושוב מבלי להיות מודעים לזה. אנחנו כל כך מתוכנתים ומותנים שאנחנו לא שמים לב שאנחנו חוזרים על אותן פעולות, מה שמוביל לאותן בעיות בכל תחומי החיים, במערכות יחסים, בעבודה או בבריאות.
למה לא לעשות כלום יכול לפתור בעיות ולשנות אמונות מגבילות?
הפעולות שלנו נובעות ממערכת האמונות המגבילה שלנו. כדי להשבית אמונה כזו, כל שצריך זה לא לעשות כלום, כי גם זה כבר פעולה אחרת. כשיושבים ולא מגיבים, מתבוננים במחשבות וברגשות בלי לזוז, יש בזה כוח שגורם לדברים להשתנות במקום לפעול מתוך אוטומט.
איך אנחנו מזמינים ליקום עוד מהדברים שאנחנו לא רוצים בחיים?
כשאנחנו מגיבים רגשית לדברים שלא אוהבים או לא רוצים בחיים, אנחנו מזמינים את היקום להמשיך לספק לנו עוד מאותם דברים. ולהפך, כשמגיבים רק לדברים שרוצים ואוהבים, זו הזמנה ליקום לספק עוד כאלה.
מה השלב הקריטי בתהליך של יצירת מציאות ומניפסטציה?
אחרי שמדמיינים ומרגישים את מה שמבקשים כאילו כבר קרה, השלב הקריטי הוא לעצור ולא לחפור באיך ומתי זה עומד לקרות. הפעולות אז יהיו אוטומטיות ודברים יקרו בצורה טבעית וספונטנית, מבלי להיות תלויים בלחץ או בניסיון לשלוט בתוצאה.
תיאור הפרק המקורי של גילי
אנשים לא מבינים שאפשר לפתור הרבה בעיות בחיים על ידי עשיית כלום ושום דבר. הסיבה שאנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב עם אותן הבעיות זה בגלל שאנחנו תקועים כל הזמן במעגל של לעשות את אותו הדבר, שוב ושוב. אנחנו פשוט כל כך מתוכנתים ומותנים שרוב האנשים בכלל לא מודעים או מהרהרים בדבר, אשכרה לא שמים לב שהם חוזרים על עצמם, אותן הפעולות, אותן הבעיות וחוזר חלילה, זה יכול להיות במערכת יחסים, בעבודה, בעיות בריאות או כל בעיה אחרת בחיים וזה בגלל שאנחנו ממשיכים לעשות את אותם הדברים ואז מקבלים גם את אותן התוצאות. הדבר הכי טוב זה לעצור ולא לעשות כלום.
למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים? כי אנחנו מאמינים שזה הדבר שצריך לעשות. כלומר, מערכת האמונות שלנו מחליטה על הפעולות שלנו, במילים פשוטות: את עושה את כל הפעולות שאת עושה מתוך מערכת האמונות המגבילות שלך! אז אם אתם מבקשים להשבית אמונה מגבילה כל מה שצריך לעשות זה כלום! ולו רק בגלל שלא לעשות כלום זה כבר לעשות משהו אחר.
החיים של כולנו הם אלגוריתמים, אם אתם מגיבים ריגשית לדברים שאתם לא אוהבים / רוצים בחיים שלכם, למעשה הזמנתם את הייקום להמשיך לספק לכם עוד מהדברים האלה ולהפך – אם אתם מגיבים רק לדברים שאתם כן אוהבים ורוצים בחיים שלכם, זו הזמנה ליקום להמשיך לספק לכם עוד כאלה.
לפעמים הפעולה החזקה ביותר תהיה לא לעשות כלום. בחירה פעילה של לא להגיב יכולה להיות חזקה מכל פעולה. במציאות שלנו דווקא הפסיבי הוא האקטיבי. תפסיקו להגיב לכל דבר.