רפא את עצמך
אתה מחכה שיהיה 'הזמן הנכון', והזמן פשוט עובר
פרק 99 ·

השיחה:
אתה כבר יודע בדיוק מאיפה הפחד שלך מגיע, ועדיין מוצא את עצמך באותו מקום. לדבריה של גילי, זו לא בעיה של הבנה: להכיר את הטראומות ואת ההשפעה של ההורים זה חשוב, אבל זה לא ריפוי. לתפיסתה, ריפוי קורה רק ברגע שמפסיקים לספר את הסיפור הישן ומתחילים לחיות אחד חדש, ויש לזה בדיקה פשוטה: אם זה עובד באמת, זה אמור להיראות גם בחוץ.
האמת:

החרטה הכבדה ביותר היא להימנע מהפחד: להיכנע לספק העצמי ולהגיד לעצמך שזה לא הזמן, לא לעשות דבר קונקרטי.

להבין את הטראומות ואת ההשפעה של ההורים זה לא מספיק: מודעות בלי פעולה בפועל היא לא ריפוי.

לדבריה, ריפוי אמיתי הוא להפסיק לספר את הסיפור ששבר אותך ולהתחיל לחיות את הסיפור שבנה אותך.

מה שאתה בטוח בו הוא מה שאתה רואה: אם אתה משוכנע שכלום לא עובד תלקט הוכחות לזה, ואותו דבר גם בכיוון ההפוך.

דרך 'כל העולם במה' של שייקספיר, גילי טוענת שכל מי שמבקר, מתחרה או מאתגר אותך בא ללמד אותך משהו על עצמך.
המחשבות:
מה זה בכלל אומר להחלים באמת?
לא עוד סבב של הבנת טראומות. ריפוי קורה ברגע שמפסיקים לספר את הסיפור ששבר אותנו ומתחילים לחיות את הסיפור שבנה אותנו, כלומר לא מספיק להבין למה אתה פועל ככה, צריך לפעול אחרת.
מה תהיה החרטה הכי גדולה שלי אם אני פשוט ממשיך לחכות שיהיה הזמן הנכון?
שלא הלכת לתוך הפחד. גילי מפרטת: להיכנע לספק העצמי, לשכנע את עצמך שמשהו לא אפשרי, להגיד לעצמך שאתה 'לא מספיק' או שזה 'לא הזמן', זו הדרך הבטוחה לחרטה הכי כואבת שיש.
למה חשוב לרפא טראומות אישיות גם בהקשר לילדים?
כי אם לא נרפא את עצמנו, הטראומה עוברת הלאה לילדים - הם לא לומדים ממה שאומרים להם אלא ממה שהם רואים בפועל, כמו איך מגיבים תחת לחץ או מנהלים קונפליקטים וזוגיות.
תיאור הפרק המקורי של גילי
ריפוי אמיתי מתרחש כשאתה מפסיק לספר את הסיפור ששבר אותך ומתחיל לחיות את הסיפור שבנה אותך. אפשר לשבת שנים על ספת המטופל ולפתוח פצעים ולספר סיפורים אבל בואו אגלה לכםסוד פשוט: אתה משנה את הסיפור שלך, אתה משנה את החיים שלך.
אם אתה מאמין שכלום לא עובד לך, אתה תקלוט את כל הסימנים שכלום לא עובד לך. אם תאמיןשהכל עובד לך מה שיקרה זה שאתה תשים לב לכל הסימנים שהכל דווקא כן עובד לך.
אפשר לדבר על הילינג בלי סוף, ללכת לריטריטים, לטיפולים, לקרוא ספרים, לשמוע פודקסטים.. הכול סבבה. בסוף אתה רוצה תוצאות. לא? אני לפחות חושבת ככה.
בעיניי אין עניין בעבודה הפנימית אם אני לא מקבלת פידבק גם בעולם הפיסי, החיצוני, משהו שמראה לי שאני עושה את העבודה הנכונה.. טרחתי, התאמצתי, איפה התוצאות? הבנתי את הטראומות שמנהלות אותי, את ההשלכות של ההורים שלי עליי, אני מכירה בפחדים שלי, בחוסר הערכה העצמית שלי – אני מודעת לזה! אממה – מודעות זה לא מספיק, צריך לגלם את זה.
כל העולם במה, אמר וגם צדק שייקספיר. כולנו שחקנים. שחקו שחקו ותבינו שכולם שחקנים: מי שמעביר עליכם ביקורת, בא ללמד אתכם לסמוך על הקול הפנימי שלכם, מי שמתחרה בך מלמד אותך על הייחודיות שלך, מי שמאתגר אותך בא ללמד אותך על הריפוי שאתה נדרש לו וכלדבר שמרגיש פה לא ברור, אי וודאות מה שנקרא, בא ללמד אותנו להיכנע, לבטוח ולשחרר.
במשחק החיים הזה אתה מנצח או שאתה מוותר לפני שאתה מנצח, זהו. אלו האפשרויות. תמיד יש סיבות לפרוש, אתה פשוט צריך שיהיו לך יותר סיבות להמשיך או כמו שהרב קוק אמר: כל עוד הנר דולק, יש אפשרות לתקן.