נפלת חזק? עכשיו קומי. קום!
פרק 66 ·
השיחה:
את נלחמת במשהו שכבר קרה, מנסה לשנות אותו במחשבה שוב ושוב, ובסוף רק כואב לך יותר. גילי מזהה בדיוק את הרגע הזה: כשמתעקשים שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא, המחשבה הקשה רק מתחזקת והגוף נגרר אחריה. קבלה רדיקלית היא לא ויתור עצוב, פשוט הפסקה של הוויכוח הפנימי הזה. וכשמרפים מתוך אמונה ולא מתוך כניעה, נפתח מקום לתוצאות שאפילו לא דמיינת.
האמת:
קבלה רדיקלית זה להפסיק להתווכח עם מה שכבר קרה, לא להשלים בעצבות.
כשנלחמים במחשבה קשה היא רק מתחזקת, והרגש ומערכת העצבים נגררים אחריה.
הצורך הכפייתי בשליטה הוא בעצמו מה שיוצר את תחושת חוסר השליטה.
הדברים הכי טובים שקרו לנו בחיים כמעט תמיד לא היו מתוכננים.
מחשבות חוזרות בלופ הן כמו אש שמדליקה את עצמה, ומשפיעות ממש על הגוף.
להרפות מתוך אמונה ולא מתוך ויתור זה מה שפותח מקום לתוצאות טובות יותר ממה שציפינו.
המחשבות:
למה כשאני נלחם במה שקורה, זה רק גורם לזה להיות יותר גרוע?
המלחמה הזו קורית בתוך הראש. מחשבה קשה מולידה מחשבה קשה, הרגש מתחיל לבעבע, ומערכת העצבים מגיבה בהתאם. גילי מתארת שבשלב הזה יש סיכוי טוב להתקף חרדה, מרגישים את זה פיזית. כך יוצא נזק כפול: גם אין שליטה על המצב, וגם הגוף נפגע.
למה אני מתאכזבת גם כשדברים מסתדרים לי?
כשאדם מתעקש שמשהו יקרה בדיוק כמו שדימיין, הוא מצמצם את מרחב האפשרויות. יש ציפייה נוקשה לאיך דברים 'אמורים' להיראות, במערכות יחסים, בעבודה, בכל תחום, וזה גורם לאכזבה חוזרת. כי הם לא עובדים בדיוק כמו שציפו שיעבדו, לא כי הדברים לא עובדים.
למה דווקא הרצון העז בשליטה ובוודאות גורם לתחושת איבוד שליטה?
ככל שאדם מנסה יותר לאחוז בכוח בשליטה, כך הוא יוצא יותר משליטה. זה עובד הפוך ממה שנדמה. אותו דבר לגבי וודאות: כל מקום שבו מנסים בכוח להשיג וודאות, מקבלים דווקא את ההפך, כי היקום מגיב לחוסר הביטחון הפנימי ולא לרצון החיצוני.
תיאור הפרק המקורי של גילי
האמת כואבת | נפלת חזק? עכשיו קומי. קום! | פרק # 66
אני: נו מה?!?!?בורא עולם: מישהי פה כועסת.אני: זה לא בדיוק גשמי ברכה שמטפטפים עליי עכשיו, זה ביוב ומחילה מכבודך אבל כל החרא צף פה.בורא עולם: ומה הבעיה עם זה?אני: זה מסריח, רטוב, מלוכלך ויוצא החוצה.בורא עולם: אבל רצית שזה ייצא החוצה.אני: לא ככה! זה מרגיש לי כמו איבוד שליטה.בורא עולם: מה רע באיבוד שליטה?אני: זה מפחיד ומעייף אותי.בורא עולם: את נלחמת. זה מה שמפחיד ומעייף אותך.אני: אז להיכנע?? זה גם מפחיד!בורא עולם: אבל פחות מעייף. ההתנגדות והפרשנות השלילית שלך לאירועי החיים זה מה שמפחיד אותך.אני: אז מה אני אמורה לעשות עם זה??בורא עולם: להיות קול. לקבל הכל. את כל מה שמגיע. אני לא שומע אותך מתלוננת על הדברים הטובים שקורים לך. נכון?אני: ברור שלא.בורא עולם: מה עשית בשביל הדברים הטובים האלה?אני: עשיתי השתדלות והחזקתי אמונה שזה יקרה.בורא עולם: אז מה הבעיה שלך לעשות את זה גם עכשיו?אני: ההגיון שלי משתולל. זה לא מסתדר לי בשכל.בורא עולם: כניעה אמיתית נדרשת לאומץ ולאמונה וזה לא משהו שאפשר להבין בשכל שלכם. זה נגד ההגיון.אני: אז לבטל את ההגיון?בורא עולם: לעקוף אותו. אל תנסי לסדר את הדברים בשכל.אני: אז אתה אומר שהמחשבות שלי מיותרות?בורא עולם: אלה שחוזרות על עצמן נובעות מחוסר בטחון. את מנסה להשיג וודאות ושליטה על מה שאין שליטה, זה מגביר את חוסר הבטחון וחוזר חלילה.אני: רגע רגע אז אתה בעצם אומר שהצורך שלי בשליטה ובוודאות הם אלה שגורמים לי להרגיש איבוד שליטה וחוסר וודאות?בורא עולם: בדוק. זה גם חוסם את האפשרות לניסים.אני: וועליה! איך זה קרה??בורא עולם: יש לך ציפייה שהדברים יעבדו בצורה מסוימת, הציפייה מעוורת אותך, את לא שמה לב שאת כן מקבלת מה שאת רוצה, רק לא בהכרח בדרך שלך.אני: מה הקשר לניסים?בורא עולם: כשאת נצמדת לתוצאה מסוימת את לא מאפשרת לי להפתיע אותך, אין מקום לניסים.אני: תכלס כל הדברים הכי שווים שקיבלתי בחיים היו דווקא מבלי שתכננתי או ציפיתי, זה באמת היה כמו נס.בורא עולם: בדיוק! זו האחריות שלך לזוז, לנסות, ללמוד, ליצור, לברוא. אבל גם להרפות! לדעת לסמוך, לפעול מתוך אמונה ואז זה ייצא אפילו יותר טוב ממה שציפית.אני: אז זה לא ביוב שמטפטף עליי? זה בעצם קונפטי!?בורא עולם: הכל תלוי בפרשנות שלך.אני: חחח זה משחק קצת מלוכלך. לא?בורא עולם: זו את שביקשת לנקות. חחחאני: הבנתי הבנתי! אז התפקיד שלי פה זה לדייק את הרצונות שלי ולהתמסר לכל מה שמגיע גם אם זה נראה לי פחות טוב ואני לא יודעת איך כמה ולמה?בורא עולם: קמת מבריקה היום!אני: ברור, זה מהקונפטי…
האמת כואבת | נפלת חזק? עכשיו קומי. קום! | פרק # 66