האמת כואבת
האמת כואבת
האמת כואבת | גם אנחנו גיבורי על | פרק # 62
Loading
/

גם אנחנו גיבורי על

מה שקרה לך פעם לא אומר עלייך שום דבר עכשיו

פרק 62 ·

האמת כואבת עם גילי מן וולנר
גם אנחנו גיבורי עלהאמת כואבת · פרק 62
00:00 / --:--
30-1x30+

השיחה:

הכול מרגיש כאילו קורס, ויש לך כל סיבה בעולם להגיד נמאס לי ולעצור. לפי גילי, זה בדיוק הרגע שבו רוב האנשים עוצרים, ומי שממשיך דווקא שם הוא זה שמפריד את עצמו מכל השאר. היא מסבירה למה כישלון הוא לא סימן שמשהו השתבש, תנאי הכרחי בדרך, ולמה מה שקרה לך בעבר לא אומר עלייך כלום עכשיו. מכאן היא עוברת לשאלה איך בונים ערך עצמי אמיתי, כזה שלא תלוי במה שמישהו אמר לך פעם.

האמת:

הרגע שהכי בא לך בו לוותר הוא בדיוק הרגע שמפריד בינך לבין כל מי שכן עוצר שם, ולכן תשעים ותשעה אחוז נושרים בדיוק שם.

חברה בנויה כמו פירמידה: הרוב למטה, ומעט מאוד למעלה, ולכן מי שרוצה להגיע רחוק צריך לפעמים לעשות בדיוק הפוך ממה שכולם עושים

כישלון הוא לא תאונה בדרך, חלק הכרחי מהתהליך. מי שמעולם לא נכשל, מעולם גם לא באמת ניסה, ולומדים רק מנפילות ולא מניצחונות.

מה שקרה לך בעבר לא אומר עלייך כלום עכשיו. את לא ההיסטוריה שלך, את מי שאת ברגע הזה.

ערך עצמי אמיתי אי אפשר לקבל מבחוץ, גם לא ממחמאות ילדות, הוא נרכש רק דרך התמודדות בפועל עם קושי.

כשקורה משהו רע, הכלי הוא לזכור שזה מבורא עולם ושזה לטובתך בלבד, ואם לא לומדים את השיעור, אותה סיטואציה תחזור שוב ושוב.

המחשבות:

איך אני בכלל בונה ערך עצמי אמיתי?

אי אפשר לקנות אותו ואי אפשר לקבל אותו במתנה, גם לא ממחמאות שקיבלת בילדות. ערך עצמי נרכש רק דרך התמודדות בפועל עם קושי, משהו שאת מרוויחה בכבוד מול עצמך, ולכן דווקא הרגעים הקשים הם ההזדמנות לבנות אותו, לא מכשול בדרך.

תגידו לי שני דברים ממש מעשיים שאני יכול/ה לעשות כדי סוף סוף להרגיש חזק/ה כמו סופרמן, ולא כאילו מה שעבר עליי עדיין שולט בי?

שני הכלים המרכזיים הם להפסיק להגיב לכל דבר, ולא לקחת שום דבר באופן אישי. ברגע שמפסיקים להגיב ולהתרגש מאירועים, לא נותנים להם 'דלק' להמשיך להשפיע, וכך שומרים על שלוות הנפש ומתמקדים במטרות האישיות במקום להתפעל מכל אתגר בדרך.

למה אני מרגישה שכל פעם שמישהו פוגע בי, זה בגלל שמשהו לא בסדר איתי?

מי שפוגע בי הוא שליח של הבורא שמזמין אותי לרפא טראומות שכבר קיימות בי, למשל מהילדות. הכאב שמרגישים עכשיו לרוב לא באמת על האירוע הנוכחי, הוא על טראומות ישנות שמתעוררות מחדש, ולכן אין טעם לכעוס על האדם עצמו.