האמת כואבת
האמת כואבת
האמת כואבת | עמיחי בר | פרק # 54
Loading
/

עמיחי בר

פרק 54 ·

האמת כואבת עם גילי מן וולנר
עמיחי ברהאמת כואבת · פרק 54
00:00 / --:--
30-1x30+

השיחה:

עוקבים אחרי מישהו שמעלה כל שבוע תמונות של אוכל, ומרגישים שמכירים אותו. אבל כמעט לא יודעים עליו כלום. עמיחי בר, עורך דין ומנכ"ל קיבוץ שדות ים, פתח את הדף שלו לא כדי להתפרסם, אלא בהמלצת הפסיכולוג שלו, בעקבות משבר בריאותי ונפשי שעבר בגיל 31. לדבריו, האינסטגרם הפך לכלי טיפולי שמאפשר לו לבטא צד יצירתי שלא ידע שיש לו, בעיקר לנוכח הדיסלקציה והדיסגרפיה שלו. אבל הוא עדיין בוחר במודע כמה לחשוף מעצמו. מאחורי הקלעים, אשתו סיוון שותפה מלאה, גם כשהיא נשארת הרחק מהמצלמה.

האמת:

עמיחי בר, בן 43, עורך דין ומנכ"ל קיבוץ שדות ים, פתח את חשבון האינסטגרם שלו בהמלצת הפסיכולוג שלו.

דווקא מנות הדגים שהוא הכי אוהב להכין מקבלות הכי מעט לייקים; שבוע של נקניקיות ופתיתים מכפיל את החשיפה, אבל זה לא משנה לו.

הוא רואה באינסטגרם כלי טיפולי המאפשר לו ביטוי יצירתי, במיוחד לאור הדיסלקציה והדיסגרפיה שלו.

בשנים האחרונות הוא למד שמילוי אמיתי מגיע מבפנים; שבחים מבחוץ, "נכנסים בצד אחד ויוצאים בצד השני".

אשתו סיוון שותפה מלאה מאחורי הקלעים, מכינה איתו מנות בסופי שבוע גם כשיש ארוחת שישי, ונותנת לו מרחב לפרוח בלי להטיל מגבלות

את החלום שלו הוא לא מגדיר כיעד אחד אלא כתנועה מתמדת - גם וגם וגם: קיבוץ, אינסטגרם, תופים, העיקר לא לעצור.

המחשבות:

למה עמיחי בכלל פתח חשבון אינסטגרם?

הוא פתח אותו בהמלצת הפסיכולוג שלו, במסגרת טיפול בעקבות משבר נפשי ופיזי. הפסיכולוג אמר לו שיש לו תיק רפואי של בן 80 ושאל מה הוא עושה בשביל עצמו שמתאים לגילו. צילום אוכל היה התחביב שלו.

מה קרה לו בגיל 31 שהוביל לשינוי הגדול?

היה לו קריש דם בראש בעקבות מאמץ יתר בריצה והתייבשות קשה, ובמקביל התחילו אצלו חרדות. האירועים האלה דחפו אותו לטיפול פסיכולוגי ולתהליך של היכרות מחדש עם עצמו ועם הצרכים שלו.

איך אשתי מסתכלת על זה שאני נהיה חשוף ומוכר ברשת?

היא שותפה מלאה ומפרגנת, עוזרת לו לתקתק מנות בסופי שבוע ונותנת לו מרחב לפרוח בעולם שלו בלי להטיל עליו מגבלות, למרות שהיא עצמה נשארת הרחק מהמצלמה ולא נחשפת ברשת.

איך השפיע ה-7 באוקטובר על מה שהוא מעלה לעמוד?

אחרי ה-7 באוקטובר הוא התחיל לבטא יותר את הזהות הישראלית שלו, ומתאר את זה כטבעי: הוא מעלה דגל, נרתם לארוחות למפונים ומשחזר מנות לזכר יקירים שנספו.

למה הוא פתאום פחות מקבל תשומת לב או הכרה בעמוד למרות שהוא מצליח?

יש בו גם צד שנהנה מהפרגון וגם צד שנזהר וחושש מהחשיפה, ולכן הוא בוחר במודעות עד כמה לחשוף מעצמו ברשת, בניגוד ליוצרים אחרים שדוחפים את עצמם קדימה בכל הזדמנות.

מה עמיחי חולם שיהיה לו בעתיד?

אין לו יעד סופי אחד; הוא מגדיר את החלום שלו כלהיות כל הזמן בתנועה ובהתפתחות: גם בתפקידו בקיבוץ, גם באינסטגרם וגם בתחביבים אישיים כמו תופים, בלי לעצור באף נקודה.