האמת כואבת
האמת כואבת
האמת כואבת | הכוח שבאנרגיה | פרק # 44 
Loading
/

הכוח שבאנרגיה

אכלת טוב וישנת טוב אז למה אין לך בכלל כוח

פרק 44 ·

האמת כואבת עם גילי מן וולנר
הכוח שבאנרגיההאמת כואבת · פרק 44
00:00 / --:--
30-1x30+

השיחה:

את מרגישה שכל דבר סביבך משתנה מהר יותר משאת מספיקה לעכל, בעבודה, בכסף, בעולם בכלל. גם אם עמדת במקום, לתפיסתה של גילי מן וולנר את הולכת אחורה, כי כל השאר ממשיכים קדימה. היא מסבירה שכל שינוי גדול עובר דרך אותם שלבים: הלם, כעס, עצב, מיקוח וקבלה, ומי שלא מזהה את זה יכול להישאר תקוע בכעס או בדיכאון שנים. הדרך החוצה מתחילה בלראות את המצב בדיוק כמו שהוא, ולא גרוע ממה שהוא באמת.

האמת:

דוגמת החקלאות ממחישה שינוי כלכלי שקורה בלי קשר לרצוננו: פעם נדרשו מאה חקלאים, היום שלושה אנשים עם מכונה עושים את אותה עבודה

מי שעומד במקום הולך אחורה כי כל השאר ממשיכים להתקדם, ולכן צריך לפתח חוסן פנימי שמחזיק מול שינויים בלתי נמנעים.

שפע המידע שאנחנו סופגים כל יום מפייסבוק, אינסטגרם וטלוויזיה גדול בהרבה ממה שהמוח האנושי מסוגל לעכל.

שלבי האבל שגילי מתארת: הלם והכחשה, כעס שלפעמים מתבטא כחרדה, עצב ודיכאון, מיקוח דרך עזרה לאחרים, קבלה, ולבסוף יצירת משהו חדש

אנשים שנתקעים בשלב הכעס או הדיכאון יכולים להישאר שם שנים אם לא מבינים שזה שלב במסע ולא נקודת סיום.

אנשים נוטים להחמיר מצבים כהגנה עצמית מראש מכישלון, מתוך שני פחדים: לאבד את מה שיש, ולא להשיג את מה שרוצים.

המחשבות:

אני אוכל טוב ואפילו ישן טוב, אז למה אין לי בכלל כוח? מה זה שלב ההלם הזה שאני שומע עליו?

זה שלב של הכחשה מוחלטת ובלבול. התחושה של 'זה לא יכול להיות'. בין אם מדובר בפיטורים, במגיפה, בפלישה לגבולות או במוות של מישהו קרוב, התגובה הראשונה היא סירוב להאמין שזה קרה, ולצידה הימנעות גדולה כי אתה עדיין בהלם.

למה אין לי בכלל כוח למרות שאכלתי טוב וישנתי טוב? מאיפה בכלל אמורים להביא אנרגיה?

אוכל לא באמת נותן אנרגיה. אחרי ארוחה גדולה בדרך כלל מרגישים עייפות ורצון לישון, ואפילו צום ארוך יכול להעלות אנרגיה. גם שינה לא תמיד קובעת, כי אפשר לקום עייף אחרי שינה טובה ולהרגיש חיות אחרי לילה קצר. האנרגיה היא בעיקר הרגל, תנועה, ספורט, הליכה, שירה או ריקוד, כל דבר שמניע את הגוף פיזית.

אכלתי טוב, ישנתי טוב, אז למה אני בקושי מרגיש שיש לי כוח לתפקד?

כי הם מפחדים, מפחדים לאכזב ומפחדים להיכשל. אז הם מציירים את המצב חמור בהרבה ממה שהוא באמת, כהכנה מראש לכישלון אפשרי. הצעד הראשון בדרך לשינוי הוא לראות את המציאות בדיוק כמו שהיא, לא גרועה יותר.