מי את/ה באמת?
למה את מרגישה שצריכה להיות מישהי אחרת כדי שיאהבו אותך
פרק 65 ·
השיחה:
כל פעם שמישהו מותח עלייך ביקורת ואת אומרת לעצמך שזה בשבילך הטוב, כדאי לעצור רגע. לתפיסתה של גילי, זו בדיוק ההנחה שתוקעת אותנו - אנחנו לא משתנים כי מאשימים אותנו, אלא כי מאמינים בנו ותומכים בנו, וכך גם צריך להתייחס לעצמנו. מכאן היא עוברת לשאלה שרובנו נמנעים ממנה: מי היינו בלי כל הצלקות וההיסטוריה הרגשית שהצטברה, ולמה כל כך הרבה זמן הולך על לבנות דמות שאנשים יאהבו, במקום פשוט להיות מי שאנחנו.
האמת:
ביקורת בונה היא מיתוס. אנשים משתנים כשמאמינים בהם ותומכים בהם, לא כשמאשימים אותם, וכך גם צריך להתייחס לעצמנו.
אובדן וכישלון הם עדות ליכולת שלנו לחוות אהבה והנאה, אם הפסדנו משהו, זה סימן שהיה לנו אותו.
הפחד להיות אותנטיים מגיע מרגשות עתיקים של בושה ואשמה, מהתקופה שבה יציאה מהשבט איימה על השרידות שלנו.
מי שבונה לעצמו פרסונה כדי להיות אהוב לא יחווה אהבה אמיתית, כי אוהבים את הדמות, לא אותו.
גילי מציעה דרך אחת לגלות מי אנחנו באמת: לשאול איך היינו מרגישים ופועלים בלי כל הפגיעות וההיסטוריה הרגשית שהצטברה.
השאלה הנכונה אחרי אירוע כואב היא 'מה זה עשה לי ואיך אני מתקדם ממנו', לא 'למה זה קרה'.
המחשבות:
איך אני אמורה לדעת מי אני באמת אם אני בכלל לא מכירה את עצמי מספיק?
בפרק מוצע לשאול את עצמנו איך היינו חושבים, מרגישים ופועלים אילו לא נפגענו מעולם, בלי הצלקות וההיסטוריה הרגשית הפחות טובה. מי שאנחנו באמת הוא מי שאנחנו בלי הכאב והפחד מחוויות העבר, כלומר בלי הטראומות שהצטברו במהלך החיים.
למה אני בכלל מפחדת לפני שאני מתחילה משהו חדש?
לדבריה, בהתבסס על טוני רובינס, ההימנעות שלנו לפני משהו חדש מורכבת ברובה מאלמנטים רגשיים ופסיכולוגיים, ורק חלק קטן ממנה הוא עניין פרקטי של רכישת מיומנות. כלומר הפחד הוא בעיקרו רגשי ולא טכני.
למה כשאני נכשלת זה אמור להיות דבר טוב, ולא סתם כואב?
בפרק, כישלון מגלה לנו מה חסר לנו, מה לא עובד טוב, ומה אנחנו צריכים ללמוד או להבין כדי להתקדם. כדאי לראות בכישלון הזדמנות ולא רק חוויה שלילית, אף שהוא עדיין מרגיש לא נעים.
תיאור הפרק המקורי של גילי
האמת כואבת | פרק 65 | מי את/ה באמת
הרבה מאיתנו מחפשים חיים מלאים
בניצחונות גדולים אבל לא מוכנים
לקחת אפילו סיכונים קטנים.
לחיות חיים ששווה לחיות אותם נדרש ללקיחת סיכונים.
זה חלק מהעבודה פה ואנחנו באנו לעבוד.
לא תמיד קל כי זה לפעול בחוסר וודאות
ולפעמים גם אין לנו את הידע הנדרש,
מה שאומר שיהיו המון ניסיונות
ובוודאות לא מעט כישלונות.
אז כן, כישלון זה דבר מפחיד.
אבל אתם יודעים מה עוד יותר מפחיד?
לא לנסות בכלל.
החרטה תהרוג אתכם.
כולנו מנסים להיות מושלמים,
למלא את התפקידים שלנו בהצלחה:
להיות הורים מצוינים, בוסים מושלמים,
עובדים מצטיינים, בני זוג לתפארת..
ברור שניכשל בתפקיד אחד או בכמה.
אל תאשימו את עצמכם בזה
תפסיקו לרדת על עצמכם
זה לא מניע אף אחד לפעולה.
אנחנו זזים יותר טוב כשאוהבים ומעודדים אותנו.
תהיו אתם בחמלה כלפי עצמכם.
מפלס החרדה שלכם יירד פלאים
ביום שתבינו שאין כלום בחוץ.
אין קהל שיימחא לכם כפיים,
אתם לא נדרשים לאישור של מישהו,
גם לא לשכנע או להרשים אף אחד.
רק את עצמכם. זה רק אתם.
אנשים מבזבזים חיים שלמים בלנסות להיות מי שהם לא, בונים דמות שחושבים שאחרים יאהבו יותר.
מתים מפחד להראות מי אנחנו באמת.
מבינה אתכם אבל איזה סיכוי יש לך
לאהבת אמת אם את/ה רק דמות?
אוהבים את הדמות. לא אותך. הפסדת בכל מקרה.
בורא עולם נותן לך את מה שאתה מאמין בו.
זה לא משנה מה וכמה אתם רוצים את זה.
זה משנה במה אתם מאמינים.
אנחנו מקבלים רק מה שאנחנו מאמינים שמגיע לנו לקבל.
המשימה: לגלות מי אתה.
רמז: הסוף ידוע מראש.
האמת כואבת | פרק 65 | מי את/ה באמת?
עוד בנושא
פרקים נוספים בנושא
- פרק 64 · איך לאהוב את עצמך
- פרק 66 · נפלת חזק? עכשיו קומי. קום!
- פרק 68 · מראה מראה שעל הקיר
- פרק 72 · אני אוהבת אותך