אותנטיות מול שייכות
למה זה כל כך מפחיד להיות אחרת מכולם
פרק 17 ·
השיחה:
יש שאלה אחת שקשה לברוח ממנה: ממה את באמת נמנעת בחיים? כמעט תמיד התשובה חוזרת להורים, לפעמים דרך הבטחה שנתת לעצמך לא להיות כמוהם, ובלי לשים לב הפכת לגרסה אחרת של אותו דבר. לדברי גילי, אנחנו בטוחים שאנחנו כבר הרבה מעבר לדור הקודם, ובפועל תקועים באותם נושאים בדיוק, רק שאף אחד לא עוצר לשאול לאן זה מוביל. הכל מתחיל עוד לפני שהבנו משהו: הצורך להיות אהובים מתנגש עם הצורך להיות עצמנו כבר מהרגע הראשון.
האמת:
לדברי גילי, הניסיון להימנע מלהיות כמו ההורים יכול, באירוניה, להוביל בדיוק לאובדן האותנטיות שמנסים לשמר, כמו בסיפור על אמא שהקדישה שנים ל'לא להיות כמו אמא שלה'
התחושה שאנחנו הרבה יותר מתקדמים מהדור הקודם מטעה: בפועל תקועים באותם נושאים בדיוק, ואף אחד לא עוצר לשאול לאן זה בכלל מוביל
אף אחד לא באמת לימד אותנו על המערכת הרגשית שלנו, על תת-המודע, או על הקולות שרצים לנו בראש כל היום.
הצורך להשתייך הוא הישרדותי במקורו ונטוע בתרבות השבטית. מי שנשאר מחוץ לשבט מרגיש אשמה ובושה.
לפי הסיפור שהיא מביאה, בניסוי שנערך בבית חולים בלונדון תינוקות קיבלו מענה לכל צורך פיזי אך לא למגע אנושי, וחצי מהם מתו; אהבה מתגלה כאן כתנאי הישרדות, לא כמותרות
יש כאן התנגשות בסיסית: אותנטיות היא מהות מסע הנשמה, אבל מולה עומד צורך הישרדותי עמוק להיות שייכים, וזה מתחיל עוד לפני שאנחנו מבינים משהו, אולי כבר ברחם
המחשבות:
למה כל כך מפחיד לי להיות שונה מכולם? למה אני פשוט הולך עם מה שכולם אומרים במקום לעשות מה שאני באמת רוצה?
כי אנחנו לא מכירים ולא יודעים דרך אחרת, זו התשובה הפשוטה שניתנת בפרק. אנחנו לא עוצרים לשאול את עצמנו שאלות, ובמקום זה נכנעים לתכתיבים חברתיים, מוסריים, דתיים וערכיים רק כדי להרגיש שייכים. התוצאה היא שייכות בלי אותנטיות אמיתית, מרגישים חלק מהקבוצה, אבל לא נאמנים לעצמנו.
מה קרה בניסוי בבית החולים בלונדון עם התינוקות?
בבית חולים בלונדון הקימו מעבדה שבה תינוקות קיבלו מענה לכל הצרכים הפיזיים שלהם - אוכל, החלפת חיתול, שינה - אבל בלי מגע אנושי. חצי מהתינוקות מתו. המסקנה שעולה בפרק היא שבני אדם לא יכולים לשרוד רק על סיפוק צרכים בסיסיים. הם חייבים מגע אנושי ותחושת אהבה כדי להתקיים.
מה קורה כשאני לא אמיתי עם אנשים, כשאני מעמיד פנים כדי שיקבלו אותי?
אין ברירה אלא להיות אותנטיים, כי ברגע שמפסיקים להיות אותנטיים מתחילים לשרת דמות מסוימת שיצרנו כדי להתקבל. אז גם כשמקבלים אהבה, זו לא אהבה אמיתית. אוהבים את הדמות ולא את מי שבאמת נמצא מאחוריה, ולכן בכל מקרה מפסידים.
איך אפשר לבדוק בפועל אם אני פועל מתוך אותנטיות או מתוך שייכות?
הטיפ שניתן בפרק הוא לבדוק בכל בחירה קטנה, כמו החלטה אם לצאת למסיבה או לארוחה, מאיזה מקום עונים, ממקום של רצון אמיתי או ממקום של ריצוי וחשש ממה יגידו. אפשר גם לבחור תשובה שהיא גם משמחת וגם אותנטית בו זמנית, וזה לדברי הפרק מפתח לתחושת חופש פנימי.
תיאור הפרק המקורי של גילי
קרה לכם פעם שאותתתם שמאלה ופניתם ימינה?
לפעמים אנחנו כל כך עסוקים במה אנחנו לא רוצים להיות במקום במה כן עד שאנחנו הופכים בדיוק למה שאנחנו לא רוצים להיות!
למה זה קורה?
כי אנחנו לא מכירים ולא יודעים משהו אחר
אנחנו נכנעים לתכתיבים חברתיים רק כדי להרגיש שייכים
אבל ויש כאן אבל!, לא בהכרח אותנטיים
בקיצור אחד מהקונפליקטים החזקים באנושות