פעם הראשונה שאנחנו מארחות מישהו בבית ״האמת כואבת״!
לפני כמה שבועות, גילי באה ביציאה ואמרה שיש מישהו שהיא ממש חושבת שיתאים להתארח אצלנו.
אני אמרתי יאללה!
מפה לשם, קבלו את הפרק החגיגי עם האיש שעומד מאחורי אחד מעמודי האינסטגרם הכי יפים וטעימים שנתקלתי בהם – עמיחי בר.
(Amihai Beer)
תקציר
בפרק החגיגי ה-54 של הפודקאסט "האמת כואבת", המארחים מראיינים את עמיחי בר, דמות מוכרת בתחום האינסטגרם עם עמוד אוכל מצליח וצבעוני. עמיחי, עורך דין במקצועו ומנכ"ל קיבוץ, מספר על המסע שלו מתחילת העמוד ועד היום, עם דגש על המפגש שלו עם האינסטגרם ככלי טיפולי. הוא חושף כיצד הפלטפורמה הפכה לכלי המאפשר לו לבטא את עצמו בצורה יצירתית ולהתגבר על אתגרים נפשיים ופיזיים שחווה.
במהלך הפרק, עמיחי משתף את המאזינים בחוויותיו האישיות, כולל ההתמודדות עם חרדות והתקף קריש דם בגיל 31, שהובילו אותו לפנות לטיפול פסיכולוגי ולפתוח את עמוד האינסטגרם שלו כהמלצת הפסיכולוג. הוא מסביר כיצד התחביב שלו בצילום אוכל סייע לו להתמודד עם האתגרים ולהתחבר מחדש לעצמו.
המארחים מציינים את האותנטיות של עמיחי ואת יכולתו להשפיע על עוקביו, תוך שהוא נזהר מהשפעות שליליות של החשיפה. עמיחי מדבר גם על חשיבות האיזון הרגשי והרוחני ועל הצורך להישאר נאמן לעצמו ולא להיכנע ללחצי החברה או לציפיות חיצוניות.
הפרק כולל דיון על חשיבות המשפחה והתמיכה שהוא מקבל מאשתו סיוון, ועל הקשר הקרוב עם ילדיו. עמיחי מדבר על השינוי במעגל החברים שלו לאורך השנים וכיצד האינסטגרם סייע לו לבנות קשרים חדשים ומשמעותיים.
בסיום הפרק, המארחים עורכים ראיון קצר עם שאלות מהירות, שמאפשרות לעמיחי לחשוף צדדים נוספים באישיותו. הפרק מסתיים בהמלצות והגיגים על החיים והשאיפות לעתיד.
תמלול הפרק:
האמת כואבת פרק 54 חג שמח לכולם אנחנו פה בכל המועד. בפרק חגיגי במיוחד נמצא איתנו היום האורח שלנו עמיחי בר בעל אחד העמודי אינסטגרם הכי יפים שאני אי פעם ראיתי העמוד שעושה אותך רעב ככה אני הגדרתי אותו וזהו בואו נתחיל.
יאללה בוקר טוב עמיכל וברוך הבא לתוכנית שלנו מה שלומך? מעולה איזה כיף להיות כאן. איזה כיף שבאת תודה שאתה רואה הראשון שלנו כאן. עכשיו שאני יודע את זה אני עוד יותר מתרגש. ממש האמת שזה גם מרגש אותנו, בחרנו אותך ובחרנו בקפידה להיות האורח הראשון שלנו אז אני אציג קצת את האורח שלנו כי אנחנו מתעסקים בבריאות הנפש והבאנו מישהו עם החשבון.
האינסטגרם הכי יפה והכי ססגוני באינסטגרם ונציג אותו לפי מה שאני יודעת מהרשת עמיחי בר, בן 43, נשוי לסיון היפה, אב לשלושה ילדים, בת ושני בנים, גר בקיבוץ צדרת ים. אחרי ההפרטה, עורך דין במקצועו, ממנכל קמו קיבוץ.
ב-1 העמודים היותר שווים יפים באינסטגרם בתחום האוכל ובכלל. בין לבין מדגמן חיי משפחה, עושה כושר, אוהב לרוץ לתופף, פטריוט ואף צדיק. נדבר על זה אחר כך רוק סרב בנשמים פלייליסט של אבי מואבי וגם אוהב להצטלם בנוף אורבני, דגש על חניונים עם הידיים מאחורה בכיסים ומבט לאופק איך אני עד לכאן.
הא זה לא הכרנו זה היה בסוף אני חושב. אז אני אגיד מה שאני אשבע אני אגיד שאני נחשפתי לחשבון שלך לפני 3 שנים בערך וכבר אז הוא היה עם ערימות של עוקבים. היום הוא פי כמה וכמה על כמה אתה עומד איזה 147 משהו כזה. מה שמשך לי את העין זה קודם כל הצבעוניות.
יש לך מנות מאוד מאוד מאוד מאוד יפות מסוגננות יש שם טקסטורות, יש שם החגיגה שלמה אבל אני חייבת להגיד שהדבר הראשון שקפץ לי לעיניים זה שהכל נמצא בתוך מסגרת והמחשבה הראשונה שעלתה לי זה איזה טרפת זה הדבר הזה יש פה פרא אבל הפרא הזה הוא אציל אחר כך אני זוכרת את התקופה שהשתמשת בהיברדינג.
דין שזה היה כאילו אמרתי רגע, אבל נשימה זה דבר הכי בסיסי לבן אדם, כאילו הוא לא מרגיש את זה עד שהוא לא נושם. אמרתי מה הסיפור של הבן אדם הזה? הוא נראה סופר מצליח, סופר אטרקטיבי, אנשים נמשכים אליו, אבל הוא לא ראוי לנשימה.
מפה לשם ועם חוצפה ישראלית, פניתי אליך בשאלה הראשונה תגיד מה תאריך לידה שלך? נכון לגמרי. אז אני אגיד שאחת המפות היותר מעניינות יש לך והפודקאסט הוא עוסק בבריאות הנפש ואחד השיטות שאנחנו עובדים איתם.
זה לעשות אנליזה באמצעות תאריך הלידה ויצא לנו טוב, כי עמיחי פה. יש לו את אחד מתאריכי הלידה היותר מעניינים שיכולים להיות על בן אדם אז אתה פה מתחיל איזשהו תהליך שאנחנו מתחילות אותו רק היום, ואנחנו נזמין לפה אנשים כמובן אטרקטיבים לא פחות ממך עם תאריך לידה, שנוכל בעצם להגיד מה בעצם הוא אומר לתאריך לידה של הבן אדם הזה.
בן אדם שהוא כל כך מסקרן ומעניין את הציבור מה בעצם, ואחר כך אתה תגיד עד כמה זה מדוייק או עד כמה דיברנו עם בורים באוויר. אז עמיחי, 18 לעשירי 1980. זאת אומרת, יש פה 181891891 המפות ההזויות וגם ביותר מעניינות, כי בעולמי אני מתרגמת את כל העולם למספרים וכל.
עמיחי יש לו קומבינציה שיכולה או להטיס אותו למעלה או לפרק אותו למטה. אני יכול להזדהות עם זה. מאוד אני יכול לזהות עם זה מאוד כן. אחת הדוגמאות הטובות שמצאתי זה לביש פרסלי או קיי גם הוא מסתכם ב-1 8, 9 ועוד דוגמה מצוינת.
אפשר ללמוד ממנה זה לאנס ארמסטרונג שנולד בתהליך 18 לתשיעי זאת אומרת יש לך מפה כמעט זהה לשלו כמעט זהה לשלו. תן את התקציר של הבן אדם למי שלא מכיר אותו זכה 7 פעמים ברציפות 7 פעמים ברציפות זה שיא עולם, לא היה כזה בטור דה פראנס אבל באלפיים ושתיים 10 האשימו את ראש.
הוא השתמש בחומרים ממריצים הוא כמובן לקחו לו את כל הזכייה. פחות או יותר דומה גם לאלביס, גם הוא היה על חומרים ממריצים. מחשב נכון זאת אומרת יש פה איזשהו. דבר שלא יסיים. ככה לא, לא לא. וגם לאנס לא סיים ככה. זאת אומרת אומנם הוא חטף אבל אחר כך הוא הודה והיום הוא חי.
חיים שלמים שמחים, מספקים. יש לו קרן אחת הגדולות בעולם למלחמה בסרטן. זאת אומרת, הוא הצליח להעיף את עצמו עוד פעם. אז אני אגיד שעמיחי נולד מנהיג מלידה עם כוח מולד של שליחות למען האנושות. אתה אחד כזה שמרגיש את הזמן נכון?
אתה מרגיש עם הזמן? הוא עובר הזמן נעצר או קיי הוא הכי טבעי שיש, כלומר, דברים שהם מזויפים, לא אמיתיים, צורמים לך ילד נצחי בעל זיקה לצדק ולמשפט וגם מלחמתי, וגם נולד עם כוח פיזי רב עוצמה, עסוק בסיפוק עצמי ובחוסר סיפוק עצמי גם יחד.
זאת אומרת שיש מצב שעם חשבון של 100 40 קיי בערימות של מעריצים, אתה עדיין תלך לישון בהרגשה שאין לך כלום. מדויק גם אני מרגיש כאילו שזה אין יותר מדוייק מזה. כן? אגיד, ואחר כך אני אסתום ותיכף אדבר קצת.
ההמלצה היא עיגון ואיזון כדי שבן אדם כמוך יוכל להמריאקים ולא להתפרק. הוא צריך להיות מעוגן ומאוזן, מאוזן רגשית, מחשבתית ורוחנית. הוא צריך איזון קרקע יציבה. לדוגמה משפחה חייב להנהיג. אתה חייב להנהיג, זה בקרמה שלך, אבל להוביל מתוך מקום של ענווה ולא מתוך מקום של יצירתית באנשים בך לצמצם תנודות רגשיות, שזה אומר פחות.
התרגש, מדברים ונראה לי שעל פניו, לפחות על פניו אתה נראה קול לגמרי. ואם כבר ניקח איזה המלצות לתחום התזונה אז אתה יודע שמומלץ לך לעבור לצמחונות או לטבעונות. צמחונות אני ידי קרוב אבל טבע
ונות גדול עליי.
ככה. יקרה, לעמוד שלו, אני תוהה. זה הוא יכול לעשות מזה הוא יכול מזה אימפריה הכי חשוב. אבל דרך אגב זה לעשות בחירות אצילות זאת אומרת זה להוציא את הפר שלך, אבל להיות אציל אז מה אתה אומר על הניתוח עד עכשיו?
זה מרגש אותי עד כמה שזה מדוייק אני דרך אגב פודקאסט על בריאות הנפש ונפש אני פתחתי את החשבון אינסטגרם בהמלצה של הפסיכולוג שלי. הוא ראה. אני שפתחתי את החשבון לא אמרתי? אני רוצה להתחיל לצלם אוכל אני מחפש עוקבים אני זה זה תחביב גם היום זה תחביב.
מטורף, דרך אגב. אני חושב שהרבה פעמים דברים שאתה לא מתכוון הם הרבה יותר מדויקים מאשר דברים שאתה מנסה לכוון עליהם. כי המון פעמים שאתה מכוון למה שאתה הולך בכל הכוח ואתה מפסיד הרבה דברים ואתה לא שם לב להרבה דברים שהם חשובים לדרך ובעיניי הדרך היא הרבה יותר חשובה בכל דבר שאני עושה.
למרות שגם כמו שהקראת בניתוח אני כן צריך את התוצאות, אני כן צריך לראות דברים שקורים אבל הפסיכולוגיה שלי בשלב אני בגיל 31 היה לי קריש דם בראש הצעתי לריצה ואיתה ועיטשתי את עצמי ברמה שהתייבשתי. אחרי ששלללו מלא דברים הגיעו להבנה שהקריש דם הזה הוא תוצאה ממאמץ יתר והתייבשות.
והתחלתי לטפל בעצמי. 31 גם היה לי חרדות, התחילו חרדות ובאחת הפעמים שישבתי על הכיסא של הפסיכולוג, מה שנקרא הוא אמר לי אוקיי, יש לך תיק רפואי של בן 80? בוא נצא מזה הנחה. אתה עובד, עורך דין במשרד גדול, אתה בסביבה של אנשים מבוגרים.
גם עבדתי בסיטואציות שתמיד הסביבה הייתה מבוגרת. מה אתה עושה בשביל עצמך? אמרתי ילד נצחי, מה אתה עושה שזה לא? שהוא תואם גיל ואמרתי לו אני לא מבין את השאלה. הוא אמר לי אתה מבין את השאלה איך מה לענות? פשוט אז הוא אמר לי אוקיי, איך אתה באינטראקציה עם בני גילך?
אמרתי תקשיב, אני צריך את השקט שלי, את הפרטיות שלי, אין לי, אומר לי מה אתה עושה בפייסבוק? אמרתי לו כלום, מה אני אעשה, פתח מישהו פתח לי לפני כמה שנים, אני לא נוסע עם זה כלום, אז הוא אמר לי שמע תנסה, תנסה קצת להיות יותר קלולס.
בסדר, אני חושב שהפסיכולוג שחשוב בין 60 ומשהו לך תהיה יותר קלולס, ואתה בן 30 ואתה מבין מה הוא רוצה, הבנתי שאני צריך קצת יותר לשחרר באמת המסלול שלי בחיים אחרי שהשתחררת היה מאוד מאוד מהר.
שכרתי בלי בגרות, תא משפחתי של יציבה הכרתי בצבא, נבנה מהר מאוד בגלל שהשתחררתי, גם בלי בגרות. הרגשתי כל הזמן שאני צריך להוכיח.
אני מאלה שהיה להם פוטנציאל. דיברנו על פוטנציאל אבל לא ממומש, ואז הבנתי שאני לא רוצה להיות פוטנציאל לא ממומש, וגם לאורך השנים שמעתי הרבה פעמים, גם מהסביבה הקרובה שלי וגם עם הורים דמויות סמכותיות שאתה לא מספיק.
אתה לא טוב, אתה לא יצא ממך כלום, דברים שהם צורבים, תודעה והתנפלתי על החיים ושני מתנפל על משהו, אז זה לא ליד, זה במאתיים וזה השפיע עליי.
אני חושב שהקריש דם. אפרופו שהיה לי בגיל כזה צעיר והחרדות והכל היה תולדה של המון שנים. ניתוק מעצמי, ניתוק מאותו ילד שכל הזמן היסוק במטרות ולהוכיח בהתחלה לאחרים בכלל לא חשבתי להוכיח לעצמי.
אני מאוד מתחברת לזה מהמקום שלי עם הקרון אני יכולה להגיד שהכל מתחיל בסופו של דבר בנפש.
אנחנו עובדות על זה. בטיפול שלי כבר לא מעט שנים. נכון, אני חושבת שאחד הדברים המרתקים, דרך אגב שאתה מספר פה ואתה מספר מלא דברים מרתקים אבל אחד הדברים שאני מאוד מאוד אוהבת בסיפור הזה יש משפט מאוד יפה.
אומר מתוך שלא לשמע יבוא, לשמע זאת אומרת הרבה פעמים, דווקא היום בדור כזה שאנשים פותחים עמודים, לא משנה באיזה רשת חברתית, אינסטגרם, טיקטוק, פייסבוק והמטרה היא בסוף רק כדי שיראו אותי, אני אמפורסם יאהבו אותי ובא בן אדם.
שבאמת תשמע אני אגיד לך בכנות, אני כבר שבוע מסתובבת בעיר, כל בן אדם שאני מדברת איתו אני אומרת לו אתה יודע מי מגיע אליי לפודקאסט עמיחי ואומרים לי באמת, עמיחי, מלא אנשים מכירים אותך, ובכלל זה לא הייתה מטרה שלך.
אתה בכלל באת כיפסיכיאטר שלך? אמרנו הפסיכולוג שלך אמר לך לך תעשה משהו שמתאים לבני גילך, מה אתה אוהב לעשות לבשל? אז יאללה צלם את זה ותעלה לא מתוך כוונה לא להתפרסם מזה, לא להתפרנס מזה, לא להפוך להיות איזו אושיה קיבלת.
וואלה וואלה זאת אומרת, אני רואה שזה עוד מתפתח. אתה יודע, בהתחלה העלית אוכל ורק אוכל ולא ראו אותך כמעט לא ראו. זה רק מהתקופה האחרונה.
מה מה קורה? למה בעצם רואים אותך יותר? איזה תהליך? איזה טרנספורמציה בעצם.
אז האינסטגרם בשבילי למדתי שזה כלי בשבילי להביא את עצמי לידי ביטוי. למשל אני דיסלקט ודיסק הילדים שלי צוחקים שאבא נו יודע לצר בית או פנים או זה. אתה לא יודע לצייר.
עם היצירות של האוכל האלה ואתה לא יודע לצייר. אני לצייר, אבל ברמה שזה במשך שנים כשהייתי כותב הייתי כותב, הייתי מסתיר, הייתי שם את היד ככה על השולחן כדי שלא יראו עד שזה מישהי שמתעסק בזה.
היא אמרה לי לא, זה דווקא בסדר, זה מעיר דברים טובים. אתה לא צריך להתבייש בכתב שלך, אבל באינסטגרם הבנתי שאני יש בי צד שהוא יצירתי, שלא ידעתי שהוא קיים ואני אני רואה באינסטגרם סוג של כלי טיפולי.
אבל אמרת מקודם בניתוח אלביס ולאנס סמסונג וזה אז יש לי צד שמאוד רוצה. ונהנה מזה וכיף הפרגון שאני מקבל וגם הדברים שאמרת עכשיו מאוד מרגשים ויש בי גם צד שמאוד נזהר מזה ומפחד מזה אז במשך שנים לא חשפתי את עצמי ואנשים לא ידעו מי עומד מאחורי העמוד הזה.
זאת אומרת אולי פעם פה סטורי שם, סטורי? אבל ממש נדיר. גם היום בעמוד שלי לראות אותי מצטלם זה נדיר שזה קורה כי עוד פעם זה קשור לאיך שאני רואה את העמוד הזה.
אני לא עושה דברים שמרגישים לי לא נכונים או מאולצים, ואני כן מנסה, אבל להיפתח כי אני יודע שאני לא מבין.
את עצמי לחשיפה המון פעמים זה כל מיני עומסים שלי פנימיים שמנהלים אותי, הפחד מה יחשבו ומה יגידו ואיך אני אצא ואיך אני אצטלם ואם זה טוב או לא.
אז אני גם מודע לזה, אז אני בוחר את המינון של זה.
זה מדהים בעיניי, כי אני מסתכלת על זה אפילו טיפה אחרת דווקא בנוף שכל אחד שפותח נהיה בלוג לאוכל, פותח מצלמה וצורח בשיא אסרטיביות ומוכר את עצמו.
אני מוצאת אותך הרבה יותר מרענן בנוף הזה, זאת אומרת בעיניי זה שאתה דווקא לא חושף יותר מידי או לא שם את עצמך בפרונט.
וגם תשמע גם ישביעי לאוקטובר אני רואה מה אתה מעלה שם זאת אומרת אתה הפכת להיות באיזה שהוא מקום.
אפילו איזה די בלאומי כאילו אתה מארח אנשים שמתו יקירים שלהם ומשחזרים את המנות אתה נרתמת לארוחות למפונים.
אתה מעלה דגל ישראל בצורה זאת אומרת זה חשוב לך, אתה מבין שיש לך סה אתה מבין שיש לך גם השפעה על הקהל שלך, אתה מדבר יותר, אתה דופק מונולוגים או מיכה, היא לא היית מדבר.
פתאום עמיחי דופק מונולוג מונולוגים.
שזה מרגיש שזה יוצא ממני טבעי שאני מעלה דגל ישראל או שאני עושה משהו כזה אז אני זה פשוט יוצא זה טבעי אני לא, אני לא מחפש את זה, אני מודאג גם אני.
דרך אגב אני המון פעמים נזהר כי אני מודע.
למה? מודע שלא כולם חושבים אותו דבר.
לא כולם מסכימים.
אתה יכול להעלות דגל ישראל ומישהו יחשוב שהתאריך לא נכון יהיה לו מה להגיד.
אני משתדל לא להגיע למקומות האלה של ארצות.
אני ראיתי גם חשב
ונות שעסקו הרבה בהסברה.
באמת יש חשבונות של בלוגרים שעשו עבודה טובה, יש כאלה שלא בכלל דיברו על זה.
זאת אומרת ובעולם של בלוגרים קוראים לזה, שמרתי על הקיר שלי נקי הא?
וואלה.
כי אם אתה שם דגל ישראל יכול להיות שיבוא מפרסם או זו חברה גלובלית שפחות התאימנה שיהיה דגל ישראל.
יש הרבה שזה המונח אבל אני גם לא שופט אותם, הם מתפרנסים רק מזה.
ציז תחביב אזיזי הרגיש טבעי אי אפשר אחרי השביעי באוקטובר להתנתק.
מה אני לא הרגשתי מהזהות, מהישראליות ממה שקורה זה, זה חלק מההוויה שלנו, של כולנו.
חד משמעית, אני חושב שזה מקסים שאתה מנצל את הפערפורמה.
מנצל אותה, אבל צריך במסגרת הטיפולים שלי בעצמי.
אחרי השיעור הפסיכולוגי למדתי קצת יממה או חשיבה קרטית ויש מה שנקרא נתינה מדויקת, היא לטובת המקבל וזה קשור גם למה שאמרתי מקודם.
איך שאני תופס את החשבון שלי ככלי טיפולי עבורי שאני מארח אנשים, אז אני יודע שאני עושה להם טוב, אז זה ממלא אותי גם שאני הולך לבשל מפונים, אני יודע שזה עושה להם טוב, אז זה ממלא אותי גם, ואני חושב שזה ווין ווין, זה באינסטגרם והעולם הזה הביא לי מלא דברים טובים דרך אגב.
שקראו לי שלא היה לי לפני.
כן יצא לך כאילו מהעולם הוירטואלי להביא לעולם.
האמיתי חברים, אני.
יכולה להזדהות עם זה.
אני בטוחה שאתה הכרת מלא.
דרך אגב עשיתי תחקיר, אני רואה שהיה כל העולם עוקב אחרייך זאת אומרת מלא גם בעצמם בלוגרים לאוכל אנשים בעצמם שמאוד מפורסמים זאת אומרת.
אז מה הכרת הסלב?
כן, הכרתי גם אנשים מפורסמים אבל גם זה אני לא יודע איזה קשור או לא קשור תגידו אתם זה גם קשור למשהו נפשי או התפתחותי או רגשי?
בשנים האחרונות מעגל החברים שלי מאוד השתנה.
כי עדיין השתנה.
אני פחות מרצה.
אז דברים בסיטואציות או חברויות שהרגשתי שאני יותר במקום שמצפים ממני ו.
שאני יותר מרצה או שגם אין נמל?
פחות קשר פחות על מה לדבר?
אז די התרחקתי, הרגשתי שזה לא עושה לי טוב לא כדי לפגוע, לא כדי להעליב.
ואנשים שנכנסו היום לעולם שלי הם אנשים שהעולם שלנו הוא משותף גם בגלל האינסטגרם, בגלל דברים שאנחנו עושים ביחד ואני חושב שזה גם קשור להתפתחות.
זה גם קשור לתנועה בחיים אני היום לא מי שהייתי לפני 20 שנה או 30 או 40 שנה.
קטנה שהכרתי, חלק מהחברים שלי גם הם לא דרך אגב וזה מדהים.
אז היו רגעים שזה גם היה כרוך בבדידות שאתה מתחיל לנתק מעגל חברים.
זה לא שיש מירוץ שליחים בדיוק שאתה מוסר את המקל אתה מקבל את המקל השני אבל זה תהליך שהרגשתי שהוא נכון והוא מדוייק וזה גם בזכות האינסטגרם הרבה אנשים לא הרבה, אבל נכנסו אנשים לחיים שלי.
בעצם האינסטגרם שאם יש לך פלטפורמה גם טיפולית וגם לעשות איזשהו סוג של לבנות עולם שלם גם פנימי, גם חיצוני, זאת אומרת גם האנשים משתנים, גם מנוף משתנה, השיח משתנה.
לגמרי, ואני חושב שזה גם קשור למשהו שאמרת מקודם בגלל שאני לא מכוון לאיזושהי מטרה.
זאת אומרת הרבה פעמים פונים אליי כאלה שמתחילים את הדרך שלהם בעולם האוכל ואיזה אומרים טוב תגיד לי איך אני מביא עוקבים, מה אני עושה, איך מצלמים את.
הרים.
תדריך אותי תראה לי ואני אומר אני משתף אני מצלם את הבית שלי.
נראית החצובה איך נראה האייפון איך אבל אני אומר להם זו לא המהות, זה הכלי.
זאת אומרת, אתם צריכים להחליט מה השפה שלכם, מה אתם רוצים להיות פה, מה, מה, איך אתם שונים ממה שיש, כי יש הרבה אנשים מוכשרים.
דרך אגב, הרבה אנשים שעושים דברים, אבל תמצאו להיות להביא את האמת שלכם, לעשות את הדרך שלכם ואני ממליץ להסתכל על האינסטגרם ככלי כפלטפורמה לא אומר להם טיפוסית, אבל אפשרות להיות צעד אחר שאנשים לא מכירים בכם.
חושבת שזה משהו מדהים שלקחת את הפלטפורמה הזאת ככלי טיפולי כי אני יכול להגיד לך בתור אחת שמתעסקת ברשתות חברתיות שזה יוצר המון, דווקא בעיות נפשיות וחרדות לאנשים ולהביא דווקא את זה ככלי טיפולי, אני חושבת שזה דווקא מתוך המהות שהוא בא כי הוא עשה משהו שהוא באמת אוהב.
לא, הוא פשוט מביא קונטרה למה שאת אומרת.
להיות כוכב אינסטנט זה מה שבאתי לומר.
אני חושבת שהרבה פעמים אנשים רוצים פשוט להיות במקום להתעסק במהות.
נכון, הוא הלך לאוכל, כי האוכל זה מה שמרגש אותו, ומתוך זה הוא הצליח ליצור ולהגיע לעמוד כזה מדהים.
אני חושבת שבסופו של דבר הייתי נותנת פה איזו כותרת את העניין של האותנטיות ואנחנו נמצאים בעולם שגם ככה נורא נורא קשה לזהות אמיתות כאילו הכל מזוייף וזה זיוף על זיוף על זיוף והרשתות החברתיות.
מה שטלת התכוונה זה באמת שיש נתונים מזעזעים על אנשים שכאילו.
מתאבדים.
לחילופין, יוצרים לעצמם כל מיני פרומו, רשתות חברתיות עובדות על פורמו, על זה שיהיה.
מכוון שהמטרה שלך זה יהיה מספר העוקבים ומספר הצפיות אתה תהיה בפומיות מידי כי תמיד יהיה אחד שיש לו יותר.
אולי.
זה שם טמון שאתה לא מכוון את זה וזאת לא המטרה, זה נייס טו הב וזה נחמד וזה מדהים וזה מפרגן.
וזה כולה כלי.
נכון אבל שאתה מכוון את זה ואתה מודד את עצמך על פי הכלי הזה אז אתה תהיה בפומו כל הזמן כי תמיד יהיה סרטון יותר טוב ומישהו שעושה משהו אחר גם באוכל דרך אגב הרבה אנשים כותבים לי למה אתה לא מחדש למה אתה אני לא ממציא מתכונים.
אף אחד לא המציא את האוכל, אני לא מפתח מתכונים מה שאני אוכל.
זה מה שאני מעלה אני יכול לאכול את אותה פסטה כל שבוע זה מה שאני אוכל.
באמת הסלט שלי יום ראשון.
ביום ראשון הוא מצולם ביום שבת ונאכל ביום שבת ביום ראשון היא.
אני במהלך השבוע זה לא עבודה שלי אז אני יש לי מחסנית שאני עושה בסופי שבוע ואני מעלה אותה ואני חושב אפרופו גם הזיוף הזה של האינסטגרם פעם הייתי מרשה לעצמי לכתוב יותר, הרבה יותר פתוח ואישי.
ככל שהחשבון גדל הפסקתי הקיברידי נולדתי אבל הוא היה אמיתי, הוא היה אותנטי, הוא היה בתקופה בחיים לא שלא נשמתי, לא נשמתי.
נכון, זה לא משנה מה רואים מסביב וכמה עוקבים.
אתה עושה ואם אתה זה לא משנה שאני כתבתי הי ברידינג, זה הרגשתי שאני בשלב שאני הולך לאיבוד.
הייתי לא יודע אם ללכת לאיבוד, אבל הייתי בשלב לא טוב בחיים, בתקופה לא טובה, וזה היה תזכורת בשבילי.
אז פעם הייתי כותב יותר, הרבה יותר אישי, הרבה יותר סיפורים.
ככל שהחשבון גדל אז אני עושה את זה פחות כי זה תופס לי כבר בעבודה.
זה תופס אותי במקומות עם מול חברים, מול משפחה, לא תמיד אתה רוצה לחשוף, אז למה אני פחות כותב?
אבל אתה מדבר יותר.
אני מדבר איתו לא לפעמים גם אני גם שחרר אני ש.
אני תופס לפעמים הכתיבה גם דרך אגב.
המעבר הזה לטלפונים שאני יכול לכתוב הוא אפילו מתקן לשגעות, ואני גם יכול להבין מה כתבתי בניגוד לכתב אני יכול לתפוס את הטלפון ופתאום אני אני מרגיש שאני נכנס לאיזה משהו.
אני לא, לא צ'כוב, אבל משהו יוצר הוא מאוד אמיתי, הוא מאוד אותנטי, זה יכול להיות אפילו סיפור מהילדות או איזה זיכרון, אבל אני מרגיש שאני חייב לכתוב את זה, ואני כותב את זה, אבל זה כן יש מגבלות היום לחשיפה גם יש לי ילדים.
הבת שלי בת 14, איילה, יש לה חשבון, היא כבר רואה, היא מודע.
דרך אגב, זה יצר בינינו דיאלוג מאוד מעניין, כי היא רואה צדדים בי.
שאני חושב אם לא הפלטפורמה הזאתי היא פחות הייתה מכירה ויודעת אם זה היה בסטרילי שעובד והעולם הזה של האינסטגרם
והתחביב הזה הוא חושף עוד ממדים בי שאני לא יודע איך הייתי יודע לתווך את זה או לשקף את זה לילדים שלי או במיוחד אש היא גדולה אם לא היה לי את הפלטפורמה הזאתי.
קיימה, הייתה רואה, הייתה רואה אבא שעובד פה ושם וחוזר ויוצא לרוץ, אבל כאילו פה היא רואה מימד אחר שלי וזה מדהים.
איזה יופי אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה מה זה עושה לך בעצם?
אבל באמת דבר כאילו מה זאת אומרת עושה לך שמכירים אותך שמוקירים אותך?
מה זה עושה לך שכאילו בוא החשבון שלך לדעתי בשנה האחרונה רק עלה באיזה 30,000 זה מטורף.
כן, בשנה האחרונה הייתה קפיצה גדולה.
מה זה עושה לי?
יורדים.
כן, אתה יודע.
אני לא יודע אם כולם יורדים, אני במשך.
שנים הפלטפורמה עצמה יורדת ולכן יש ירידה רצינית אצל כולם, אבל להעלות ב-30 1000 אורגנית בשנה זה המון.
אני חושב שזה לא כל זה זה מדהים דרך אגב עצם המחשבה יש אנשים שעוקבים 10, 20 50,000 2000 10,000 זה לא נתפס שמישהו עושה את הלחיצה הזאת כי הוא רוצה לעקוב.
זאת אמירה של מישהו כלפיך.
אז שאלת איך זה זה מדהים אבל לא תמיד אני יודע להכיל את זה.
זאת אומרת היו פעמים וגם היום לפעמים שאנשים ניגשים אליי ברחוב אומרים עמיחי מי זה אני הולך.
אני מביך אותך?
אני לא שם לב ואולי זה אפילו פוגע, אבל אני תופס את עצמי.
אה כן, תודה ואני ואני הולך גם אם הגעתי למקום שאני צריך להגיד אני הולך.
אבל אני.
זה מביך, צד אחד זה כיף, אבל שזה מגיע כבר פייס טו פייס לפעמים אני לא יודע לנהל את זה או איך לאכול את זה אבל זה מדהים שאלת איך זה אני לא אגיד שזה לא מחמיא וזה לאגו ואיזה כיף שאנשים מעריכים 1000 כל זה מדהים שאנשים מרשים לעצמם גם לפרגן.
יש ברשתות גם תגובות פחות.
טובות.
ואנחנו מודעים גם לזה, אז אני אומר קודם כל תודה על זה, זה לא מובן מאליו וזה מפרגן.
אותי זה מעניין.
זאת אומרת זה להיות כל הזמן תחת איזה סוג של ביקורת.
כאילו גם אם אני אסתכל על הצד החיובי אז זה להיות כמו תחת זכוכית מגדלת של אהבה.
אוקיי, כאילו מסתכלים עליך מתבוננים עליך, מה אתה חושב שזה עושה לה דימוי העצמי שלך?
אתה חושב שהדימוי העצמי שלך הוא היה כזה אם לא היהמי חי בר עם החשבון?
אינסטגרם.
חיים זה לא אינסטגרם.
כן אני יודעת אתה גם אוהב להגיד את המשפט הזה.
כן, וזה על הדימוי שלי זה לא.
השפיע זה לא משהו שאני הרבה פעמים מדברים על דימוי גוף דווקא בהקשר של נשים, למשל, נכון?
שגם לגברים יש את האישובים שלהם הם עצמם.
שגם מדברים על זה.
היום גם לי מאוד קשה וזה אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי וזה לא משנה מה אומרים מסביב.
דרך אגב אני אתן לכם דוגמה אמנות שאני הכי אוהב להכין וגם הכי טעימות לי זה המנותיים הכי הרבה פחות לייקים והכי פחות.
חשיפה.
אם אני עכשיו שבוע שלם עושה רק נקניקיות ופתיתים, אז קודם כל אני עובר את הרשת.
אני מכפיל מה זה וכאילו כולם אבל אני לא מחפש את זה, אבל שאני עושה מנה של דג צר עם איזשהו רוטב שאני מאוד אוהב.
אני מאוד אוהב דגים, לא צמחוני, אבל דגים אנשים פחות.
קופץ זה יכול להרתיע, אני יכול להבין למה יותר קל להגיד.
אוקיי, אני הייתה לעשות פתיתים ונקניקיות או שניצל מאשר זה, אז זה לא משפיע, זאת אומרת ולא אכפת לי.
אני לא אומר איזה באסה השקעתי עשיתי וזה אם אני מבסוט מהתוצאה.
בלי קשר למה שאומרים וזה שמחמיאים ומפרגנים זה לא משהו שממלא אותי מבפנים.
בשנים האחרונות למדתי שבן אדם צריך ללמוד למלא את עצמו מבפנים החוצה.
זה לא עוזר.
מה שנכנס מבחוץ ויש בכלל יש שריטות זה כמו נכנס בצד אחד יוצא בצד שני זה לא עוזר.
נכון אבל זה גאוני.
זאת אומרת, אני חושבת שעשית המון דברים חכמים כדי להגיע למקום הזה.
עצם העובדה שעצקת בתוכך העניינים כמו לימודי שהביאו לך את הערך המוסף הפנימי ולהבין את המשמעות הפנימית לפני החיצוני.
טוב שאלה אחרונה עוד אחת לפני, אבל יש לי שאלות.
מעניין אותי כי בעיניי הגיבורה האמיתית, דרך אגב או הדמות.
אולי בגלל שאני אישה זה דווקא אשתך או קיי, זאת אומרת, לא רואים אותה הרבה ומעניין אותי.
זאת אומרת אני אני רואה מעוקב אחריך, אני רואה גם איך מגיבים לך, איך, איך סיוון מתמודדת עם הדבר הזה בלהיות ליד.
היא גם נראה שהיא לא רוצה להיות חשופה, היא לא נדחפת לצילומים, להיפך, מראים שהיא מצלמת אותך עוד מעודדת אותך לשיח בעיניי גיבורה זה מדהים איך מה, מה קורה שם?
קודם כל היא שותפה מלאה והיא מאוד מפרגנת.
מדהים.
הרבה פעמים גם שאני צריך לתקתק בסוף שבוע מנות תוך כדי שעושים גם ארוחת שישי לגמרי עוזרת לי.
אנחנו מתקתקים את זה ביחד, היא נותנת לי לפרוח בעולם שלי ומפרגנת לזה שזה מדהים בעיניי כי זה לא תמיד קל שורד תגובות שאמרת של בנות או של נשים זה.
נגיד לי אם זה היה הפוך ליה קשה להאכיל את זה אבל אני חושב שבמשקל שגם אנחנו אנחנו 23 שנים ביחד, אנחנו בגיל 19 ביחד, גרים ביחד כבר מגיל 19.
זאת אומרת זה היה דייט שיצאנו והתחלנו לגור ביחד, ישר הפטר מהצבא.
אני חושב שהיא מבינה את זה.
היא יודעת גם שזה לא נכון להגיד לי לא להטיל עליי מגבלות חלק בגלל הניתוח הנומרולוגי שעשית בהתחלה וזה שהיאת לי להיות מי אני נתתי יש טקסט יפה של ראש או שהוא מדבר על אהבה שזה שני אינדיבידואלים שאוהבים אחד את השני אבל מאפשרים לכל אחד.
עד לפרוח בתחום שלו ולהיות עצמאי בתחום שלו ובזה היא אלופה.
אהבה אמיתית איזה כיף איזה כיף טוב אז שיהיו לך שאלות קצרות לסיום.
יאללה, הודו.
תאילנד.
תאילנד.
אוכל סיני או היפני?
יפני.
סטנט אפור ריצה, ריצה חדק או ריצה, ריצה, בשר או דגים.
ריצה סתם דגים.
מתוק או מלוח מתוק ג'י מוריסונו ג'וניקש.
ג'וניקש.
כפילטור פריימה כפילטה סימה ביטון אולי זה הפאנלים פותחת לך.
פה סכסוך עם כל.
הרשת שני אנשים שנכנסו לחיים.
שלי הם מטורפות ש אילנית אני אני כבר פה כתבתי לך אמרתי לך תקשיב אני גילגול הבא.
צריכה להיות לייזה פאנלים או גלגול הפאל להתחתן עם סימה ביטון זה יש.
שני נשים שמשרה שלמדתי מהן מלא נשים חזקות, עוצמתיות, שמישהו מסתכל על החשבון שלהן כמו שאת ניתחת החשבון שלי רואה שיש הרבה מעבר לאוכל ואלופות.
ממש ממש סתם.
זה היה בתור שעשוע לא באמת חשבתי שתבחר אחד מהם.
עמיחי תודה רבה שבאת היה תודה לארח אותך אתה מדהים ואמן והתגשמו כל משאלות ליבך לטובה לאותו עוד לא מה לא הגשמת אבל אולי אתה רוצה להיות רוסטאר מתופף להלות על במות.
אני אסיים בזה לפני כמה שנים, שאל אותי מה החלום שלי ולא יודעת איך לענות על זה.
ואז קלטתי שהחלום שלי להיות בתנועה ובהתפתחות כל הזמן אין לי מטרה, לא רוצה להיות לא רוקסטאר אבל אני רוצה כל הזמן אם זה להתפתח רוחנית התפתח בדברים שאני עושה לעשות גם וגם להיות יושב ראש של קיבוץ, להיות באינסטגרם לתופף מדי פעם גם וגם וגם וכל הזמן להיות בתנועה רק לא לעצור.
קדימה, אתה יודע שהבאת פה תשובה גאונית ומבריקה, כי אחד הגורמים העיקריים שגורמים לאושר לבן אדם זה להיות בתהליך, להיות בהתפתחות, לא משנה איפה.
ואחד מהסטיקרים הראשונים שאני נתפסתי אי פעם בחיים זה היה גם וגם וגם גאון
.
אתה תודה שבאת להתארח אצלנו שיהיה המשך חג שמח וכשר נשמות יפות יום טוב ועשיר שם עמיחי בחר הוא אשיר.
כאבי גדילה קאבר של אביו גד של שולי איזה?
שיר איזה שיר?
ארמנים.
שמעו תפרוט השיר הוא חזק.
ביי במגדל.
אומרים.
תרופה על הכאבים.
נומל מלמדים אותנו הלבורים מלמדים אותנו.
לעמית פנים.
הכל צומח.
הכבישים, הבניינים.
העצים אנשים הכל צומר שולח שורשים.
אתה לא.
תאמין אתה לא תא.
ו