טבע האדם זה להיות עבד
לא סקסי אבל זה מה יש
כולנו עבדים
ולא בהכרח של מישהו
אנחנו עושים עבודה מצוינת לבד:
עבד לאוכל, עבד לאלכוהול,
עבד למה אומרים עליו, עבד לטראומה מהילדות
שלא מסוגל להשתחרר ממנה עד היום.
כל אחד עבד למשהו אחר
ואם נגיד ת׳אמת רבים מאיתנו עבדים לכמה דברים.
העניין הוא שכל זמן שאתה עבד
אתה לא מלך
וכל עוד אתה לא מלך
אתה לא שולט
לא שולט ביצרים, בדחפים, בתגובות שלך.
לא שולט בחיים שלך.
איזה סיכוי יש לך להיות בשמחה אמיתית??
אתה עבד!
ניסן זה ניצן
״ניצנים נראו נראו בארץ..״
שזה פריחה, שגשוג ולבלוב.
מה שאתה רואה בטבע
נכון גם לנפש האדם.
וזה הנס שמביא ניסן (ניסים!).
אדם שמבקש לצאת מהפחדים,
הלחצים והדאגות שלו
זה בדיוק הזמן
לעלות על הגל האנרגטי
שמביא איתו פסח
ולצאת ממעבדות לחירות.
ולשאלת מליון הדולר –
איך עושים את זה??
תקציר
בפרק זה, גילי וטל מתכוננות לחג הפסח ודנות בשקרים ההיסטוריים הגדולים הקשורים לחג, כמו האמונה שאוכלים מצות בגלל שיצאו ממצרים בחיפזון. הן מסבירות שבפועל, לפי התורה, היו שבועיים של התכוננות ליציאת מצרים, ושחמץ נאסר מסיבות רוחניות ולא פרקטיות.
הדיון עובר לנושא החמץ והמצה כמטאפורות רוחניות. חמץ מייצג את הגאווה והשקר, בעוד המצה מייצגת את האמת והענווה. גילי מסבירה שחמץ הוא כמו אגו: מתנפח, מלא באוויר ותחושת עליונות. לעומתו, המצה היא פשוטה וצנועה, כמו הענווה.
הן מדברות על העבדות הפנימית – להיות עבדים לתשוקות, לאגו ולתגובות שלנו. פסח הוא זמן להשתחרר מעבדות זו ולהתחבר לחירות אמיתית, שהיא חירות פנימית. הן מדגישות את החשיבות של עבודת המידות (התגובות שלנו) ושליטה עצמית כדרך להגיע לשמחת חיים ולחירות פנימית.
בסוף הפרק, גילי וטל מתייחסות לניסים של פסח ולאנרגיות הרוחניות של חודש ניסן, כזמן של פריחה ושגשוג. הן מזכירות את יום שחרור מהאשמה, טינה וכעס שיתקיים בשמיני למאי. הפרק מסתיים בסיפור על שיר שמח שנכתב כדי להעלות את מצב הרוח לאחר אירוע טראגי, כהמחשה לחשיבות של שמירה על שמחה גם בזמנים קשים.
תמלול הפרק:
פרק 53 בוקר טוב, גילי.
בוקר טוב, טל טל מה העניינים?
בסדר, מתכוננים לפסח?
בטח מתכוננים לפסח.
וממש אחרי הסופש הוא תכף מגיע.
אוטוטו אוטוטו אותו תשמעי פסח מגיע אלינו לטובה, אז אנחנו נעבוד דבר על ניקיונות כבר דיברנו עליהם.
בעוד נדבר ואני רציתי לשאול מה יש לך לחדש לנו על פסח?
הדבקתי את ה, בואי נתחיל עם השקרים הכי גדולים בהיסטוריה.
סבבה.
בואי תשאלי כל אחד למה אוכלים מצע בפסח?
מה יגידו לך?
יצאנו מהר כי יצאנו בחיפזון מארץ מצרים.
נכון, כי לעומת מדברים, כאילו הבצק לא הצליח לתפוח, ואז אנחנו אוכלים מצע.
תקשיבי טוב, זה אחד השקרים הכי גדולים שיכולים לספר לנו, סבבה, כשאת קוראת בתורה זה לא מה שכתוב שם, זה עולם שיספרו לנו בגן בבית ספר, קיבעו לנו את המחשבה ואנחנו אפילו לא טורחים לבדוק אם הדבר הוא אמת.
שזה דרך אגב, הכי הרמה להנחתה לכל אמת שמספרים לך.
לכי תבדקי אותה גם אם כולם אומרים לך שזה נכון ספר שמות, פרק יוד בית תחילת.
הבורא נותן למשה את ההוראות לקראת יציאת מצרים, וזה לפני מכת בכורות, שזה אומר שזה יותר משבועיים לפני יציאת מצרים?
זאת אומרת היה להם זמן להתכונן, נכון?
הרבה זמן.
בבקשה.
אז לא אפילו לחם.
לא בגלל שלא היה לנו זמן, אלא בגלל שכך נאמר לנו.
אמרו לנו לא להחמיץ מראש.
אז מה הקטע?
את יודעת מה הקטע?
לא, אוקיי, בואי נראה.
הקטע של החמץ, והמצב הוא מאוד מאוד מעניין, כי תראי בחוכמת הקבלה הם אומרים יש פה איזה סוג גדולות גדולות.
שבי צריך להוציא עכשיו עם שלם שנמצא בתודעה של העבדות במשך מאות שנים אחרי אלפי שנים שהם נמצאים בעבדות עכשיו להוציא אותם לטבע לגורל לכוכבים?
למזלות?
לא משנה מה זה מאתגר, המטרה של הפסח ואת זה את יודעת כי את זה תחנות טוב זה להוציא אותנו מעבדות לחירות.
זה ידוע, יפה, אבל אני מודה שבין חמץ למצב וכל ההרגלים אני פחות בקיאה אז.
הנה, אז הנה בוא, בואי נעשה סדר, זה דווקא מרענן.
אז תראי, המטרה של פסח זה לא הוציא אותנו מעבדות לחירות ועבדות.
יש לה מגוון רחב של פנים.
עבד זה לא בהכרח מישהו שמכריחים אותו לעשות משהו.
עבדות זה בעיקר איך אני מקשיבה.
אוקיי?
העבדות שלנו היא רבה.
זאת אומרת אני עבד לי שלי, עבד לתאווה, אני עבד למה שאני קוראת הטבע שלי או כזאת, אני בקיצור לא צריך באמת בשביל שישב לך על הראש כדי שתהיי עבד.
אנחנו עושים עבודה מצויינת בעצמנו.
עכשיו תשמעי את הקטע, אנחנו כולנו באנו לכאן.
לכולנו את החלק המואר את החלק החשוך אוקיי, עכשיו יש לא נכנס לזה, אבל יש איזה חלק שנקרא החלק הסיטרה אחא שזה הצד האחר של הבן אדם.
זה הצד האפל שכל אחד מאיתנו זה הצד המזוייף.
אוקיי אותו אחד שהוא נפגע ומגיב בהתאם ומתלהם בתוך עצמו, ומקשיב לקולות שמספרים לך שעכשיו דיברו עליי לא יפה.
אגו?
זה לא רק אגו, זה יותר מזה, זה מורכב מאוד.
הצד האפל מורכב יותר.
מהאגו.
אפשר לסכם את זה באגו.
תכף.
יותר ממקד את זה.
אבל הרעיון הוא זה שבאותו רגע שלי יש קולות בראש.
למשל, מישהו פנה אלייך, או-קיי, פנה אלייך בצורה גסה גם דיבר אלייך.
הרי זה את עבד, רק אם את מגיבה לדבר.
זה לא משנה מה בן אדם יגיד זאת, אומרת באותו רגע שאני מקשיבה.
לו.
בדיוק באותו רגע שאני מקשיבה לקולות האלה.
אני עבד, כי הרצון האמיתי של הנשמה זה מה פתאום, שאני אתעצבן למה שאני אלך לגיהנום.
בדיוק אז.
יש לזה המון גוונים, אבל שם נמצא העיקרון של פסח.
זה הכוח הזה של להשיג חירות אמיתית, זה הפסח.
המצע זה אמצעי להשיג את החירות.
בוא נדבר על זה.
רגע הלחם מסמל את הרצון האנוכי שככל שאתה מאכיל אותו ומאכיל אותו, קחי קמח תוסף אפילו עוד מים ועוד מים ועוד מים והוא יספח.
ויספך ויטפח ויטפח בדיוק כמו האגואיזם של הבן אדם האנחיות שלו.
כמה שלא ניקח נרצה יותר נכון?
כמה שיש לך אתה רוצה יותר ואתה מתנפח יותר ואתה מתנפח יותר.
אז נגיד דבר כזה, כל עוד אנחנו במרוץ אחרי החומר.
אף בן אדם לא יהיה מרוצה.
אף אחד לא יהיה מסופק כל עוד אנחנו במרדף אחרי הגאווה, אחרי כל הקלישאות של החברה שאנחנו חיים בה, בעיקר היום, בעיקר היום, כי מה יש לך?
מה יש לך יותר גדול, יש לך יותר הרבה, אתה משיג יותר, זה מה שמעניין, אבל הסיפוק האמיתי זה שהאדם מתחבר לנשמה שלו מתחבר לאור של הבריאה ואז זה.
ההבדל בין עבדות לחירות, כי כשאדם מתחבר לעור לאיזה סוג של הארה, אז הוא יודע ומסוגל להבין מה זה חירות אמיתית וזה לא תלוי באף אחד.
זה תלוי רק בי, זאת חירות אמיתית.
כן, החירות שמדברים עליה.
בשביל זה צריך להבין את פסח.
בשביל זה צריך להבין למה יש ליל סדר ואיזה כוחות מתעוררים כל שנה בליל סדר, כי אותו הכוח שהוציא אותנו ממצרים זה הכוח שיפעל עכשיו עכשיו.
בוא נגיד קטע, גם ממצרים לא רצינו לצאת.
גם עם מצרים, לא רצינו לצאת כטבע האדם, זה להיות עבד לאוכל.
עבד לסמים, עבד, למה אומרים עליי?
עבד לרגשות שהתעוררו לי בילדות ואני לא מסוגלת להשתחרר מזה עד היום.
כך שהיא נעשה יותר נוח.
כן, כל אחד הוא עבד למשהו אחר ותכל'ס רבים מאיתנו גם אנחנו עבדים לכמה דברים, לא רק לדבר אחד כל זמן שבן אדם הוא עבד הוא לא מלך ואם הוא לא מלך הוא לא יכול לשלוט.
ואם הוא לא יכול לשלוט זה לא מקום טוב להיות בו.
אני לא שולטת על היצרים שלי.
הצרכים של התגובות שלי ואז אין אושר אמיתי.
אין
מילוי, אין שמחה אמיתית ופשוטה.
אין משהו מתוק שנקרא שמחת לב פשוטה, ללא שום הצדקה חיצונית.
תראי הארי הקדוש בנחנו מאוד חובבות את הארי הקדוש הוא אומר.
פסח מלשון פסח פה מדבר פה, מדבר זאת אומרת הכוונה היא שאני אגיע למצב שאני אצליח להסתכל על המציאות וגם אם היא לא באה לי טוב אני לא אתרגש ממנה ואני לא אגיב אליה, וברגע שאני לא מגיבה.
ובאה אליה, אני לא עבד, ואז כבר התקדמתי, ואחר כך, זה ברגע שמתאמנים על זה, זה בא לידי ביטוי בהתנהגות שלי.
זאת אומרת, אני פחות מגיבה על חיצוניות, ואז אני פחות נותנת לזה תוקף ואז אני פחות עבד ופסח.
הוא נותן לנו טעימה מהדבר הזה.
הוא נותן לנו הזדמנות להיות בעלי חירות אמיתית וזה הנס הגדול שמביא פסח.
חופש.
אחלה נס, לא?
נס מדהים.
אז תראי, אנחנו מדברות על זה שכל תקופה בזמן כל מועט, כל זמן הוא מביא את האנרגיה שלו ובאמת אחד הדברים וזה אחד היסודות הגדולים בחוקים בחוכמת הקבלה.
לך, בוא תלמד את האנרגיה של החכ, תעלה על הגל.
מה מדברים על פסח?
תראי מה אומרים.
המקובלים אומרים יש מלא ניסים, שמסופרים עליהם בתנ"ך מלא מלא מלא.
ניסים, המון ניסים היו לעם ישראל, אבל לא לכל אחד, לא לכל אחד מהניסים יש חג.
ואז אפילו שואלים.
לי עם סוף.
כאילו, מה הוא כזה גדול שנעשה עליו?
חג, בוא נסביר.
רגע, יש שני סוגים של ניסים, שהגורם מקיים בבריאה.
יש נס חד פעמי, נס חד פעמי.
הוא קורה פעם אחת.
אני אתן דוגמה אחת של נס חד פעמי מאוד, בולט בטוח.
את מכירה את המשפט הזה, מכירה את המשפט הזה.
שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון מהמם זה משפט אחד.
המשפטים של יהושע בן נון, ועל פי הכתוב יהושע באמצע הלחימה, הוא פונה אלוהים ומצווה על השמש והירח להעצר ולהפסיק את החנועה שלהם.
מה שמיד מתרחש, דרך אגב על פי חזל ורוב המפרשים.
הפסוק הפירוש שלו פשוטו כמשמעו, הוא אשכרה עצר את כל מערכת השמיים.
הוא נתן הוראה לכדור הארץ להפסיק לזוז.
נס ענק, נכון, אבל חד פעמי אז לא חוגגים אותו, הוא קרא וזהו.
יש נס נוסף, סוגים, נוסיף של נשיאים שזה נס שהבורא נועץ אותו בזמן מסוים.
זאת אומרת מועד שבו יורד שפע רוחני שיורד לעולם.
כמו חג.
של אנרגיה מסוימת, שמסייעת לדברים לקרות מעל הטבע, אוקיי?
ואז זה נס שחוגגים.
כי אם אתה יודע לעלות על הגל ואתה יודע לנצל את המועד לטובתך כי זה זמן שונה משאר העמים בשנה.
למה?
כי יש בו מסוגלות של שינוי הטבע בניסן יש מסוגלות לגאולה, כל חג הוא מביא את המסוגלות שלו.
ניסן מביא לנו את הגאולה.
עכשיו.
תראי, בוא נדבר רגע על ניסן כי זה נורא מצחיק.
עוד פעם שמדברים על זה וכאילו אנשים לא מבינים את זה, ניסן פירוש.
ניסן, זה ניצן ניצנים, ניר הוא נירו.
בארץ מכירה את זה יפה.
הכל פורח עכשיו.
למה?
אומרים ניסן, ולא ניצן.
תכלס, במקור זה ניצן, אבל בארצות המזרח הם לא היו מבטאים את הצדיק.
היה להם סמך.
אז בעצם ניצן זה ניסן, כלומר במהות של החודש הזה יש פריחה, יש סכסוך, יש לבלוב, מה שאתה רואה בטבע בחוץ שהכל פורח וזה זה מה שקורה, גם לניפ בדיוק זה מה שקורה לאדם בנפש ואדם שרוצה לפרוח לצאת, מפחדים לצאת מחרדות, לצאת מלחצים מדאגות, רוצה לעשות להגיע לשמחת חיים.
עם המסוגלות שיש בימים האלה שחודש ניסן של הפריחה של ההתפתחות זה אפשרי ובקלות, אבל במה זה תלוי?
זה תלוי בהחלטה מודעת של האדם שאת מחליטה שאת רוצה לפרוח לשגשג.
החלטה שמגובה בשינוי המידות שלי זה לא סתם להגיד, הופה הפרח פורח, גם אני אפרח זה אני פורח בהתאם למידות הפנימיות שלי בפשט של הפשט.
כדי להגיד מה זה מידות מידות זה סוג של תגובות, אוקיי?
התגובה שלך היא בעצם משקפת את המידה שלך, ובעצם התגובה שלך היא בעצם תהפוך לתכונת האופי שלך.
אם את מגיבה בכל מקום, בכעס.
אני הופכת להיות כעס, אני ורגזנית.
בדיוק אז איך בן אדם יכול להגיע לשלמות תלתל?
איך יש כאלה שהם אהובים וכולם רוצים בחברתם ויש כאלה שהם פחות פחות רוצים בחברתם ופחות אוהבים אותם.
אז נגיד זה.
עניין של פוקוס, אבל ברגע שאתה מחליט לשנות אותו, וזה דיברנו בנחות פרקים, נכון.
ברגע שאתה משנה את הפוקוס מתרכז.
בתור.
בן אדם.
את הפוקוס שלו זה נקודת המבט שלו, ואז הוא מהדהד משהו, בעצם הפועל יוצא של ההדהוד של הפוקוס, זה האנרגיה של הבן אדם.
זאת אומרת האדם, והמשיכה אליו, תלויים באנרגיה שלו, בדיבור שלו, בהתנהגות שלו.
במיינד סט שלו.
בדיוק קצת שלמה המלך החכם באדם, אמר, חיים ומוות ביד הלשון, אדם עם הדיבור שלו יכול להחיות את הסביבה והוא יכול גם להרוג אותה.
עכשיו נראה לי שכולנו הכרנו לפחות אחד בחיים.
שראית אנשים שאשכרה עם הפה שלהם הם מורסים לעצמם את הסביבה שלהם.
מריבות עם בני הזוג שלהם בדרמטיות.
יתר עקיצות של חברים, סכסוכים במקומות עבודה בכללי כמו שאת אומרת.
אנשים אני יכולה להגיד על עצמי נכון, בואי אנחנו כולנו הכול מהכול.
נכון, ושיש לי דיבור שהוא מוריד שופט מבקר, אנשים לא רוצים להיות בסביבה שלי, זה לא נעים.
ואגב זה גם בדיוק מה שאני אמשוך כשאני נמצאת ב סטייט.
אוף מיינד זאת האנרגיה.
בדיוק.
מעולה, ולעומת זאת אדם שעושה את העבודה על עצמו ויש לו שליטה עצמית מטורף, לא מטורף.
זה לא רק שהנשמה שלו מתוקנת, שזה ברמה של שמיים, גם בחיים האלה, פה החיים שלו יותר טובים.
אנשים נמשכים.
הסביבה שלו, עכשיו, אדם ברגיל יכול לעשות את זה אם הוא בהשתדלות בכל הקשור לתגובות שלו לדיבור שלו למחשבות שלו, אבל אנחנו מדברות פה טלת על מכפיל כוח.
עכשיו זה עוד יותר, כי ניסן זה כוח של פריחה.
אדם יכול להוציא מן הכוח אל הפועל את השאיפות שלו.
להגיע לשמחת חיים.
אנחנו בניסן וניסן הוא חודש לניסים, הנה ואת דוגמה בואי תחשבי על זה רגע, תחשבי טל טל, מה ההבדל בין בן אדם כעסן לבן אדם כועס?
זה כועס כרגע כעסן הוא ברגל.
נכון, נכון, זה ההבדל, אז מה ההבדל שאני אומרת לך אודה, אגן, את יודעת שהוא דאגן כל הזמן שהוא דואג, הוא דואג עכשיו.
מה ההבדל בין נס לניסן נס?
זה חד פעמי.
וניסן לכל החודש ניסן על הרכבת כאילו את אומרת.
ניסן זה כבר מציאות גבוהה של החודש הזה כולו.
ניסים, כולו ניסים, עכשיו, בוא נגיד את האמת, לא צריך דוקטורט בשביל זה כל אחד יודע מה הוא צריך לתקן.
יש את זאת שיודעת שהיא רכלנית, יש את זה שהוא יודע שהוא מתעצבן מהר והוא מתפרץ.
חד והשיט שלו, וזה בדיוק הזמן לעשות את זה.
כי בחודש הזה יש לנו הזדמנות לתכנית בעלילה לניסים.
גם עכשיו קוראים יוצאים גלויים, תחשבי, בדקתי 331 טילים.
איזה טירוף?
זה 331.
את יודעת מה זה שלא שלו?
מה זה שלו?
331 תקראי את העגלה.
תראי שלא בלבד, אוקיי, 331 טילים נורו מאיראן לישראל ומה קרה?
כלום, בוא תסתכלי על המלחמה בעזה, סבבה
?
מלחמה בעזה עצמה זה דבר שלא קרה אף פעם לא הייתה בהיסטוריה מלחמה כזאת שאתה מנהל מלחמה, שיש לך עיר תחתית שלמה מתחת לאדמה.
את יודעת שכבר לומדים על המלחמה הזאת במלא צבאות בעולם כבר חקרו בצבא האמריקאי, והם טוענים שבמלחמה כזאת היו אמורים להיות 2000 הרוגים ביום.
אז שלא נדע פלוס ישתבח שמו.
אבל במלחמה שלנו שנמשכת כבר כמה חודשים.
למעלה משנה. 600 הרוגים.
עד עד 600.
אבל עוד לא הגענו שלא נגיע.
גם אני לא רוצה להגיד את המספר המדויק כדי שלא נספור את זה.
אבל אנחנו עומדים על פחות משש מאות הרוגים וכמובן שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו וגם חסר והלב כואב.
אבל תחשבו רגע על המספרים במלחמה הזאת על המלחמה הזאת ילמדו כל צוברות העולם, כי יש פה ניסים גלויים, ובכל יום יש פה ניסים גלויים.
זה נכון שאנחנו חווים זוועה, אבל יש הרמות של ניסים ואת יודעת כמה סיפורים אנחנו שומעים וכמה ספרים עוד יכתבו על הדבר הזה, אז בוא נדבר עוד פעם.
לא רגע על לניסן שמסוגל לניסים, ושזה הזמן שבן אדם יכול לצאת מהצרות שלו, שכולנו יכולים לצאת מהצרות שלנו.
אז אז מה המסר?
שמסתדר בחמש, ואמצה.
מה הקטע של החמץ והמצה.
אז ככה המסר הגדול.
קודם כל תסתכלי על המילים.
תראי שהן מאוד דומות.
חמץ ומצה, נכון?
מם צדיק, מם, צדיק.
ההבדל הוא היי וחיט, אוקיי, החמץ והמצה זה.
שניהם עשויים מקמח ומים.
נכון, וכחת קמח ומים.
מהרגע שהקמח נוגע במים יש חשמונה.
עד שהוא מתחיל לתפוח גם בלי שמרים כשהחמץ מחמיץ, כלומר, הוא תופח.
הוא מייצג את השקר, זאת אומרת הוא נראה מלא ותפוח, אבל בנגיעה אחת אתה מבין שזה סתם מלא.
אוויר בדיוק.
המזל לעומת זאת, מרת האמת עז איז למעשה אנחנו מדברים פה על מידת הגאווה, בקיצור.
הזה, האמת כואבת בדיוק.
אנחנו מדברים פה על מידת הגאווה.
למה?
תראי את הבצק הוא מתרומם כלפי מעלה, מול מידת הענווה שהבסיס של כל המידות הטובות.
אני אגיד פה משהו.
הבסיס של כל המידות הרעות זה גאווה.
הבסיס של כל המידות הטובות זה ענווה.
כשאדם הוא גאוותן הוא זה כמו גאות כמו גאות הים.
הוא מרגיש את עצמו מעל כולם, אדם שהוא גאוותן, הוא גם כועס מהר כי הוא נפגע בדמיון שלו.
הדמיון שלו מראה לו שהוא כזה חשוב ומעל כולם.
שזה לא מתקיים במציאות אז הוא כועס.
לעומת זאת, אדם שיש בו מידת ענווה הוא פחות מתרגש.
הוא לא נפגע מכלום, הוא לא חושב שמגיע לו כלום, אדם שיש לו ענווה הוא לא מקנא כמו בעל הגאווה בעל הגאווה לא יכול להיות שאם מישהו מעליו בעל אהבה אומר סבבה יש מישהו, מה עליי שיהיה, אז נבין שהשורש שמצמיח את מידת הגאווה הוא שקר לעומת השורש של מידת הענווה שהוא אמת.
עכשיו.
בוא נגיד שניה ריאליטי צ'ק זה לא קריאה לביטול עצמי.
זה חשוב שאדם ירגיש שהוא חשוב ובעל.
בית.
עצמי זה אומר שבן אדם גם מרגיש חר כשהוא עושה את זה.
נכון שגם זה דרך אגב גאווה, ואנחנו קוראות לאנשים שהחומרות אנחנו אומרות לכם.
את עצמכם זה חשוב שבן אדם ירגיש את הערך שלו ואת החשיבות שלו, אבל חשוב גם שלא יהיה נגוע במידת הגאווה וזה אפשרי.
זה אפשרי שיהיה לי מוטיבציה של לביאה, אבל אני לא אעוף עליו בן אדם אחר.
זה יקרה במציאות שכל אחד מאיתנו יבין שהמתנה שלו היא המתנה שלו וזה לא עומד בתחרות עם אף אחד.
זה כמו לדמיין שיש איזה סוג של אורות שיורדים מלמעלה אנרגיה שיורות מלמעלה את בכלל עם האור הורוד.
האנרגיה הוורודה?
אין כאן תחרות, אני לא יכולה להיכנס לתוך האור הוורודח ול מהמשוך אותו עד.
יכולה לעשות שימוש בשלך ואת לא יכולה לעשות בשימוש בשלי, כל אחד ותפקידו בבריאה.
אין לנו מה להתגאות אחד על השני.
כל אחד צריך להגיד תודה על מה שיש לו ולהתקדם, זאת אומרת מישהו הכי גיבור.
צריך לדעת שהוא הכי גיבור.
מי שהכי עשיר שיידע שהוא הכי עשיר, מי שיש לו את האישה הכי יפה בעיר צריך לדעת שיש לו את האישה הכי יפה בעיר, אבל אל תעוף על עצמך.
אח שלי אל תעוף על עצמך.
תגיד תודה מיליון פעם ותפעל ממקום של צניעות וענווה מתוך הבנה שאני שהכל מאת הבורא, ומה שהוא נתן לכם.
מגיע לך ומדוייק.
וכך, גם לאחר, אין כאן עניין של גאווה.
אז נחזור לחמץ.
החמץ מייצג את מידת השקר והגאווה התראותו מתנפח.
הוא מראה לך אותו גדל וגדל והמצב יאמר לך כלום.
היא מייצגת את מידת האמת והענווה, מצע זה מה ששמת בקערה מים וקמח, זה מה שאתה רואה.
ג'סי זו הצ'קט.
ברו לי לא מתנפחת וזאת העבודה הרוחנית.
זאת העבודה הרוחנית להתאר ולהתנקות ממידת השקר וממידת הגאווה.
כשאנחנו מבהרים את החמץ בבית, אומרים חכמי הקבלה.
צריך לבאר גם את החמץ שבלב, את הגאווה ואת השקר ועכשיו יש מסוגלות.
זאת אומרת, אדם יכול לצאת ממצרים ממצר מיצריו בדיוק עכשיו ולכל אחד יש כל אחד יש משהו שהוא צריך לעבוד עליו, ואם זה קל עכשיו אז לא תנצלו כי כאילו את.
הלא התנצלות המומנטום נצלו לא.
בטח לנצל מה זאת אומרת לא עולה אפילו כסף?
בדיוק אז בואי נגיד רגע לשאלת המיליון דולר, סבבה, אז איך עושים את זה?
את יודעת, בוא נשאל שאלה, מה עושים עם בצק שותפה אחרת, בצק תופח, מה את עושה איתו, את מתעסקת איתו, מתעסקת איתו בידיים, יוצא לו כל האוויר.
תקשיבו קטע, ככה גם אצל בני האדם אתם רוצים לצאת מזה ממידת השקר והאגף.
להתעסק?
לא תתעסקו בעצמכם, דווקא כן.
תתעסקו.
בעצמכם.
תפסיק להתעסק זה כמו לחטט בפצע.
כן, אבל בדוגמה שאני נתתי אני אומרת דווקא כן, תתעסקו אדם שרוצה להיות אמיתי ולא ליפול לשקרים ולגאווה שיעסיק את עצמו בדיוק שיעסיק את עצמו.
כל הזמן.
תלמדו תחכימו, תתפתחו תתעסקו כל הזמן עם התגובות שלכם תתעמקו בתגובות שלכם.
שימו לב לשיחות שלכם לאנשים שאתם מסתובבים סביבם, לחברה שאתם נמצאים סביב לזמן הפנוי שלכם.
מה אתם עושים?
כי אם אתם לא בוחרים להתעסק במשהו במודע שמפתה.
שמקדם שמביא אותי לשלווה פנימית בשנייה וחצי, המוח שלכם מתעסק בדברים הרגילים, וילך לאוטומט וההתנהלות הרגילה שלי.
ומה שאני רגילה לקרוא אני.
ומכאן נחזור לשקר ולגאווה בקלות.
עבדים היינו אולי די.
הגיע הזמן.
הגיע הזמן, כן, אז תראי, אני חושבת שאחד הדברים הטובים שאפשר להגיע בפסח ברגע שמדייקים את זה ומאוד אהבתי את הדוגמה הזאתי של המצב ושל החמץ, כי בעצם אתה מבין מה המשמעות של המשמעות הפנימית.
זה בסדר לנסות לנקות.
זה בסדר.
להוציא את החמץ הכל בסדר, אבל אנחנו רוצים בעצם להבין את המשמעות.
הפנימית העליונה.
נכון, מה הפעולה הפנימית שבעצם אני צריכה לעשות?
כאילו בתכלס אני לא באמת צריכה לעשות ביעור חמץ בבית.
אני יותר צריכה לעשות את הביעור חמץ בנשמה.
נדייק, זה לא או או הפעולה החיצונית, יש לו משמעות, אנחנו חיים בעולם המעשה ולכן יש חשיבות מאוד
גדולה.
את יודעת שאומרים שאפילו בן אדם, מי ששומר כשרות, זה לא רק החמץ להוציא מתוך הבית, אם אתה יש לך מניות.
בחול זה חמץ.
אתה צריך למכור את החמץ.
למה?
כי זה אתה, ברגע שאתה קונה מניה, אתה בעלים, ברגע שאתה בעלים של משהו שהוא לא כשר הוא חמץ.
אתה גם חמץ.
אנחנו לא נכנס לפינות האלה.
אני רק אומרת לא.
הלכנו על האספקטים של לבטא מה הפעולות החיצוניות.
אנחנו פודקאסט שעוסק בריפוי הנפש ואנחנו לוקחות את המועד ומנצלות אותו.
עכשיו אני אגיד דבר אחד, יש לנו בשמיני למאי יוצא לדרך יום שחרור מהאשמה טינה וכעס שזה אחד.
שבן אדם יכול להיות נגוע בהם בגאווה ולכן, וזה כבר קורה בפעם השלישית, היום הזה, ומי שרוצה להירשם הפרטים כאן.
לסיום הבאתי שיר פגס וגם מפתיע.
איך קוראים לשיר שיר שמח?
ככה קוראים לשיר, אבל אני רוצה לספר את הסיפור של השיר הזה כי הסיפור של השיר הזה הוא כל כך נוגע וכל כך אמיתי, וכל כך קשור.
אומנם זה מאלף 954, תקשיבי איזה סיפור זה משהו האלף 954.
משה שרת, ראש הממשלה, החליף את בן גוריון חוגגים פה?
ציינו איזה שהוא אירוע ומה שקורה זה שארבעה ימים לפני פורים יש מחבלים שתוקפים אוטובוס שחוזר מהחגיגות האלה, ויש שמה כמות לא מבוטלת של נרצחים.
למעשה, 11 מהנוסעים נרצחו באותו אירוע על ידי מחבלים והארץ הייתה בהלם וכולם בפנים נפולות.
והוא אומר, רגע שנייה, זה לא תקין, זה לא בסדר.
אנחנו בחג.
אנחנו צריכים לחגוג והוא בין האנשים שנמצאים שמה כי זה היה שמה סלב.
באותה תקופה יושבים שני יוצרים מוכרים ואהודים שהוא לוקח את שניהם אומר להם, בואו בואו בואו, כנסו פה לחדר.
כנסו לחדר.
תביאו לנושא.
צריך שיר שמח אני.
הכשיר להעלות את רמת השמחה של האנשים, וממש מספרים שהוא ממש הושיב אותם.
באיזה חדר הביא להם בקבוק ברנדי.
יש כאלה שאומרים שאפילו נעל את החדר אחריו והוא אמר להם אתם לא יוצאים עד שיש לכם בעיית שיר שמח.
אז זה השיר, תעופו ותראו, יש שמה מילים עצובות.
אבל בסוף זאת המטרה, לשמור על השמחה שלנו, חג שמח, אמן ונהיה שרים או פסח.
חג שמח ושנצא.
מהעבר שלך, האמן.