אחד האתגרים הגדולים של החיים שלי היה לסלוח.
אני זוכרת את עצמי בתוך התקף חרדה, מזועזעת מהמציאות שמתגלה לי, שומעת בראש קולות: את תהיי חייבת לסלוח! את תהיי חייבת לסלוח! ובאותה נשימה צורחת: אבל איך אפשר לסלוח על דבר כזה?? איך!?
כמות הזעם שהיתה בתוכי יכלה להפיל בניינים, האשמתי את כולם, יריתי חיצים מהלב המדמם שלי, אבל כלום לא עזר. המציאות הזאת רק הלכה והתגברה.
כל ניסיון שלי לשנות את המציאות באמצעות פעולות חיצוניות השאיר אותי עוד יותר מובסת, חלשה, מרוסקת!
הייתי הקורבן בהתגלמותו המפוארת.
עלובי החיים על מלא.
לא ארחיב על הניסיונות החמודים שלי שיכולים להיות אחלה תסריט לנטפליקס אבל הם כללו הכל. לכו על הכי הזוי שיש כי סחבק אפילו נסעה למקומות קדושים, השתטחה על אדמות מינרלים וגם קברה קריסטלים! הכל היה פה אבל כלום לא עזר.
רק שנכנעתי קרה השינוי.
רק שהפסקתי להתנגד למציאות או להגיב לה, הצלחתי לקלוט את הסרט.
רק שהכנסתי את הבורא לתמונה הצלחתי באמת לשחרר! לשחרר את הדמויות, לשחרר את האירוע.. ובעיקר – להבין איך הוא לטובתי.
פעם חשבתי שסליחה זה משהו שאתה נותן למישהו אחר.
היום אני יודעת שסליחה זה מתנה לעצמי והשורש שלה תמיד יהיה הצורך שלנו לסלוח לעצמנו!
כל אירוע שקרה לכם בחיים ולא משנה עד כמה הוא זוועה וכמה עוול נעשה לכם! הוא לטובתכם. מאחורי כל טינה יש הארה.
תקציר
בפרק זה, גילי וטל עוסקים בנושאים של אחדות וסליחה. הפרק מתחיל בשיחה על הקשיים שהשבוע הביא איתו והנושא המרכזי של הפרק מתמקד באתגרי האחדות בתוך החברה הישראלית, במיוחד במצבי קונפליקט. גילי וטל מדברים על החשיבות של אהבה והבנה בין אנשים, ועל האופן שבו השסעים והפיצולים הפנימיים משפיעים על חוזקה של המדינה כולה. הם מתארים את האויבים החיצוניים שמנצלים את החולשה הפנימית של החברה הישראלית, ומדגישים את הצורך באחדות אמיתית שלא מתבססת על ניסיונות לשנות את האחר, אלא על קבלה אמיתית של השונות.
בנוסף, הם מדברים על תפקיד הסליחה בתהליך הריפוי האישי והחברתי. הם מציינים כיצד רגשות שליליים כמו כעס וטינה פוגעים במערכת החיסונית ומשפיעים לרעה על הבריאות הפיזית והנפשית של אנשים. גילי משתפת מניסיונה האישי ומסבירה כיצד הסליחה שינתה את חייה ושיפרה את בריאותה. הם מדגישים את החשיבות של סליחה פנימית ושחרור מהכאב הפנימי כדי לחיות חיים בריאים ומאושרים יותר.
לסיכום, הפרק קורא למאזינים לבחון את עצמם ולשאוף לאחדות ואהבה, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית, על מנת להביא לשינוי אמיתי ולהתמודד עם האתגרים העומדים בפני החברה הישראלית.
תמלול הפרק:
האמת כואבת פרק 52 במספר.
מה קורה גילי?
טוב מה נשמע, טל טל?
בסדר גמור, שבוע קשה היה, אבל עכשיו בסדר.
מטלטלים אותנו.
וואי וואי וואי.
זה כמו שינוי מזג האוויר.
הביאו אותי לחשוב ואני חשבתי כל השבוע אני במחשבות, באמת כל הזמן מתבוננת ואומרת איזה מבחני אמונה?
נכון, וואו.
תראי איזה מלא דברים.
בוא נגיד שכאילו כל הקיום שלנו, כמה בכלל במיוחד.
כלל בעולם במדינה הזאת, אבל כל הקיום שלנו הוא תלוי באהבה וכל מה שאנחנו חווים ההפגנות מדורות שיסוע.
ההתפרעויות, אלימות זה יגמור אותנו.
זה הסוף שלנו.
זאת אומרת איראן, חיזבאללה, חמאס, בני דודנו ביהודה ושומרון.
כולם מחכים לראות אותנו מלבים את האש בינינו.
רוצים לראות אותנו מתחזקים, מתחזקים במלחמת האחים בינינו מספיק לראות אם אתה עימותים של חברי כנסת.
את הדיבור הלא מכובד הלא מכבד אף אחד מאיתנו מכל הצדדים, ואנחנו אני אומרת את זה כאילו בחיוך, אבל תכלס עצוב לי ממש אני בשבוע שעצוב לי, אנחנו לא מבינים שככל שמלחמת האחים תגבר הם יפרקו לנו את הצורה כזה פשוט כזה פשוט.
אנחנו לא מבינים את המבחן של האחדות.
אנחנו לא מוכנים להרים את הראש מעל העמדה שלנו, מעל הרצון שלנו, או הסיפור שלנו, וממשיכים לייצר דרמות וחילוקי דעות, וכל 1 3 סכין חדה יותר ובסוף לא יישאר פה אף אחד.
הקטע לא ימין, לא שמאל, לא חילוני, לא דתי, כלום.
לא ישאר פה.
את יודעת, בתחילת המלחמה הייתי בטוחה שזה דווקא הזדמנות טובה לאחדות, אבל כאילו מרגיש שלא למדנו?
אנחנו 4 שנים, זה לא קשור רק למלחמה.
אנחנו 4 שנים בניסיון להביא אחדות.
לעולם לא נדבר פה על הקורונה, וזה לא סתם שישראל הייתה נשיאת החיסונים העולמית, אבל הברירה היחידה שלנו פה זה ללמוד אהבה.
זה הברירה היחידה.
האהבה זה הדבר היחיד, שיציל אותנו אהבה ברמה של להתחקות אחר האהבה.
הבורא לראות את החיובי באדם האחר לפעול בענווה, כי באמת של האמת של האמת לא מגיע לאף אחד כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.
כלום.
גם הדברים שנראים לך הכי ברורים מאליהם.
לא ברור מאליו, לא מגיע לך כלום, את יודעת?
פעם באו לרבי נחמן שאלו אותו תגיד רבנו, איך לעזור לבן אדם שנמצא בדיכאון?
אז הוא אמר, תגידו לו פסקי ענווה, הוא יצא מהדיכאון.
מה זה פסקי ענווה?
יש פסוקי ענווה, יש פסוקי ענווה, יש פסוקים להודיה.
יש פסוקים לענווה.
ואז אמרו, רגע, אבל מה הקטע?
בן אדם בכלל בדיכאון.
מה ניתן לו פסוקים לענווה?
וזה בדיוק הקטע.
את יודעת מה הקשר, דיכאון או עצב?
הוא פועל יוצא של מגיע לי, של מגיע לי.
אני מבקש סליחה מכל שנמצא כרגע בדיכאון.
ובעצם.
גם אני הייתי שם.
דיכאון זה פועל יוצא של מגיע לי ולמה אין לי את זה ומגיע לי את זה ולא קידמו אותי ולא דיברו אליי יפה.
וזה לא נתן לי ועצרו, עצרו, עצרו.
תבינו, אף אחד לא חייב לנו כלום.
בורא עולם לא חייב לאף אחד כלום.
כל מה שיש לנו זה אקסטרה, תחשבו רגע ותראו כמה החיים שלנו היו תכלס רגועים וטובים יחסית בהשוואה למה שאנחנו אוכלים מהשביעי לאוקטובר, וגם אז לא היינו בהוקרה ובהודה יותר מידי, זאת אומרת.
כל מה שאנחנו מבינים ולומדים זה במסגרת למידת הבדיעבד.
זה כבר הבנועת הבדיעבד, יופי נו, באמת, זה החכמים הכי גדולים.
אבל נשמה זה מנגנון שהוטמע בבני אדם.
זה מנגנון שהוטמע בבני האנוש, ואפשר להבין בקלות שזה מנגנון שהואטמע בבני האנוש, כי אם לא היה מנגנון כזה, נשים לא היו יולדות.
אנחנו מבינים במסגרת למידת הבדיעבד כי תראי מה קורה.
כולם מדברים על אחדות, כולם מדברים על אחדות כולנו רוצים אחדות, אבל.
אין אחדות, כי כל אחד רוצה שהשני יהיה כמוהו.
אף אחד לא שוקל להיות כמו האחר או להבין את האחר.
גם השני לא אף אחד לא מוותר על הסיפור שלו.
זה קצת מצחיק כאילו אני אבוא ואני אגיד אני מוכנה להיות איתך באחדות, אם תהיה כמוני.
אבל זה לא עובד ככה זה לא אחדות, זה דיקטטורה.
זאת אומרת.
חצי מהמטפלים משווקים את עצמם בחסות של טיפול במערכות יחסים, עם אנשים בעלי אישיות נרקסיסטית, סבבה, אבל אנחנו חייבים להבין.
שיש פה משהו שבא לידי ביטוי בכל הסביבות שלנו, ואתה חייב להבין שאתה זה לא השני, ואם אתה רואה מישהו אחר, עזוב רגע לפני שאתה מגדיר אותו זה קיים.
בוא ננסה להגיע לאחדות, כי שלם זה עניין של שלום שלם זה להשלים אחד את השני שאני אוהבת אותך כמו שאת אני לא מצפה או רוצה.
שתהיה בכך.
בדיוק לא רוצה שתנסה דרך אגב, זה גם נכון למערכות יחסים.
כל מערכת יחסים שאתה מתחילים או שאתה באיתן של מערכת יחסים.
והשאיפה.
זה לשנות את הצד השני, זה נועד לכישלון.
הרעיון הוא קודם כל לקבל את הבן אדם עז איז.
זה משהו מפריע לך בו תתקן את זה אצלך?
זה העניין של האחדות להבין שכל מה שאני רואה בחוץ זה בעצם אני, כי תראי אנחנו נהיה חייבים להגיע לסליחה אחד לשני לעצמנו.
כל אחד נהיה חייבים להגיע לסליחה.
זה נשמע הזוי.
אנחנו חיים במציאות של 2024, כאילו כל העניין הזה נשמע קצת של ימי ביניים.
ובשנים האחרונות זה אפילו טרנד, כאילו אנשים עושים רילוקיישן.
היה שנים שעברו חזק לברלין.
מסות עברו לקוסטה ריקה בעקבות כל הדרקון הפורטוגלי חצי מהישראלים בפורטוגל, קהילה שלמה בתאילנד אבל נשמות יפות.
סליחה שאני לוקחת אותכם טיפה למשהו אנטיק?
אנחנו לא רוצים עוד גלות, אנחנו לא רוצים עוד גלות, אנחנו לא רוצים שיפזרו אותנו, אבל אנחנו חייבים להתעורר לפני שאנחנו עפים כמו אבק, ברור במה שאנחנו.
עושים זה.
מכלים את כוחנו.
דרך אגב, אני רוצה לתת
לזה קונטרה, שמחה פה.
את יודעת שיש עליה משמעותית במספר העולים לארץ מאז השביעי לאוקטובר.
באמת מהציונות כן?
כן כן, זאת אומרת שיש פה קונטרה.
יש פה קונטרה מטורפת, יש אחוזים מטורפים יחסית לממוצע שאמור להיות שמבצעים מהאש ואי לאוקטובר אליה.
זאת אומרת יש פה רצון לאחדות, אנשים מגיעים לפה, סליחה היא הכרחית.
סליחה, היא הכרחית, גם ברמה האישית של כל אחד, כל אחד.
הסרט שלו כי כמעט אין בן אדם שלא צריך לסלוח למישהו או על משהו ואת יודעת מה?
גם אין כמעט אדם שלא מרגיש אשם על משהו.
כולנו ממלאים את כל התפקידים.
נכון, פעם אני קורבן.
פעם אני אשמה, פעם אני אשמה ופעם אני קורבן ואנחנו לא מבינים מה.
אנחנו ממשיכים לשפוט אחד את השני מאותו מקום, במקום לעצור את הלופ המטורף הזה.
כי אם אנחנו נמשיך לריב עם עצמנו, ואנחנו ממשיכים לריב עם עצמנו, האויבים שלנו לא צריכים לעשות שום דבר.
הם פשוט צריכים לתת לנו להרוג אחד את השני ונגמר הסיפור.
וזה עצוב.
תראי, מעבר לזה, יש פה את העניין של סליחה גם הכרחית לריפוי.
בשדה של המחלות הפסיכותיות, שהיום זה בערך הכל.
אנחנו מדגישים כל הזמן שרוגז עצבים גינוי של האחר, טינה, כעס, חרטה או עוינות.
אלה הגורמים שעומדים מאחורי כל המחלות.
בעצם ברור זאת.
אומרת, אני בעבודה אישית שלי, אני יכולה להעיד את יודעת רק על עצמי לסדר ידעתי אם מקרון בואי את מלווה את מלווה אותי לא מעט בדרך הזאתי.
בכלל שברגע שהתחלתי לסלוח לעצמי ולסביבה שלי, פתאום אתה יודע הדלקת ירדו.
מטורף גם כשהייתה לך סיבה מאוד, מאוד מוצדקת.
תמיד יש סיבה מוצדקת כי המחפש תמיד מוצא.
נכון, העניין.
צריך לשחרר רק כשאתה משחרר, אתה באמת יכול?
לסלוח נכון, העניין הוא שרוב האוכלוסייה חושבת שסליחה זה משהו שאתה צריך לתת למישהו סליחה, זה משהו שאתה צריך לתת למישהו.
וסליחה, אתה לא צריך לתת לאף אחד, אתה צריך לתת לעצמך כי הלחץ שנגרם מכל הרגשות האלה.
הקורבנות והסולי ואכלו לי ושתו לי.
גם אם אתה צודק אח שלי.
הלחץ שנגרם כתוצאה מהרגשות השליליים משפיע ישירות על המערכת החיסונית של הגוף הוא משאיר אותכם פתוחים לזיהומים למחלות וזה חבל.
זה חבל, כי בסוף אתם נותנים למישהו אחר את הכוח.
מה זה בעצם?
סליחה?
סליחה, זה אהבה בפעולה.
אם אנחנו מדברים על אהבה דיברנו את הפרק הזה, שאנחנו מה שיציל אותנו, זה רק אהבה.
אחד מהביטויים של האהבה זה סליחה.
חיה אהבה בפעולה.
המרכיב החיוני באמונת הסליחה זה הנכונות לסלוח, גם אם אתה לא יודע איך, זאת אומרת אם אתה משתוקק באמת ובתמים לסלוח לאחר, אז כמעט עברת את המשוכה לציין לסלוח למישהו אחר.
זה לא אומר שאני צריכה לחבב את הבן אדם או להתחבר אליו.
אי אפשר להכריח אותי לחבב מישהו.
יחד עם זאת, וזו הנקודה העיקרית, אנחנו יכולים לאהוב בני אדם בלי לחוות אותם אם אנחנו מביאים.
עקרון האחדות ועיקרון האחדות אומר שהכל פה.
זה שדה אחד מאוחד והיום מוכיחים את זה מדעית.
עכשיו לכו תבדקו קצת טיפה, תבדקו תורת קוונטים.
מי שרוצה ממש להתעמק אחד מהפיזיקאים המובילים כרגע בעולם זה בחור בשם דוקטור ניסים ארמינו, הוא מוכיח מספרית מחקרית, שכל היקום הזה זה שדה אחד, ואם כל היקום הזה זה שדה אחד אז הנה, אני מתגלם בתור השכן.
ואני מתגלמת בתור הילדים המעצבנים של השותפה שלי, אבל אנחנו חייבים להבין.
הבסיס של הבסיס של הבסיס שלנו, ולחזור להיותנו עם יהודי ואהבת לרעך כמוך, ואהבת לרעך כמוך.
זה לא מספיק לתלות סטיקר על הלוח, חזון שיש לך בחדר נשמה זה להבין במהות כי אהבת לרעך כמוך זה עד כמה שהדבר נשמע.
בלתי אפשרי בשמיעה ראשונה.
כל אחד שבאמת רוצה יוכל לעשות את זה אהבה פירושה להאל, בריאות, אושר, שלווה, רוגע, שמחה וכל שאר ברכות החיים קל.
לא קל, לא בעיה, אז תראי יש רק תנאי מוקדם אחד, וזה כנות, הכוונות יש משמעות מאוד גדולה לכנות בכוונה שלך.
אז בוא נעשה סדר נשמות.
אני לא מגלה רוחב לב בזמן שאני סולחת למישהו אני דווקא מגלה עם נוחיות.
אם אני מבינה את העיקרון האמיתי של ואהבת לרעך כמוך זה בעצם.
זה לא שאני.
שאני סולחת לך עכשיו אני אנוכית, אני אגואיסטית, אני רוצה לעצמי, כי הדבר שאת מאחלת לאחר זה בעצם, מה שאת מאחלת לעצמך.
כי כשאתם חושבים ומרגישים משהו לגבי מישהו אחר, אתם מפנימים את זה לתוככם, את המחשבה ואת הרגש, אז יש דבר יותר פשוט מזה?
על פניו, לא?
אם אתה מבין שאין הוא ואני אם אתה מבין שאין הוא ואני שבאנו לכאן להראות את שלל פניו ופרצופיו.
תשמעי, אני כן מבינה את זה, ועדיין יש את הרגעים שפתאום אתה חוזר לבסיס, והבסיס תמיד אם זה מה שראיתי לפני.
אז כנראה, זה גם מה שיקפוץ.
כן, אבל זה מה שישאיר אותך בלופ נשמה.
את רוצה להישאר בסבל בתוך החוסר סליחה שלך בלעתדיק את המעשים הלאוריים שנעשו לך, אז אני קוראת לכולנו פה להעלות את הרמה.
אני מבינה את מה שאת אומרת כמוך, כמוני.
זה לא שאני אוהבת את כל בני האדם.
יש לי עדיין ברשימה שלי, עוד כמה כאלה שאני יכולה להחזיק מצ'טה ביד ופה.
ביום טוב גם לעשות להם איזה חסד, אבל ברמה הגבוהה וכולנו מכוונות לרמה הגבוהה.
זה להבין שבאנו להראות את שלל פניו ופרצופם של הבורא.
ויש עוד ענים.
ויש עוד אני שמתגלם לו במציאות קשה לתפוס את זה, כי אנחנו עמוק באשליית הנפרדות.
יש אותו, יש אותי, אבל לא אחים שלנו אין אותו ואותי יש אותנו.
יש את כולנו.
הוא, זה אני ואומרים לנו, תתרכזו, תסתכלו טוב טוב.
טוב, כי זה אתם, על מי אתה כועס על אח שלך, נגד מי אתה יוצא נגד הבית שלך, נגד המדינה שלך, נגד האנשים שרוצים בטובתך ופה בורא עולם נותן לנו עוד פעם הזדמנות.
כל הזמן לחזור לאחדות, לחזור לאחדות, לחזור לאחדות, לחזור לאחדות ואנחנו מכלים את כוחנו.
אתה יודע כמו כל מקום שכתוב.
כוחנו באחדותנו, כוחנו באחדותנו, זה כתוב, כוחנו באחדותנו, זה כמו הורים שמלמדים ילדים שרוצים להראות להם למה צריך להיות מגובשים ומאוחדים ומראים ומראים להם כף יד פרוסה.
ואתה מראה להם אצבע בודדת אתה יכול לשבור אותה בקלות.
אבל האם אתה מכווץ את כף היד?
היא בעצם הופכת לאגרוף.
מי יכול לשבור אגרוף?
זאת אומרת, אם אנחנו כל אחד לעצמו באגואיזם שלו, בצרכים שלו, לא רואה את הכאב של השני.
לא רואה את הפחד של השני לא מכיר בו, אז אנחנו חוטפים ואנחנו חוטפים כאפות לפנים, חוטפים כפות לפנים.
תראי אפילו היה שבוע בתחילת השבוע את העניין הזה של הבחורה לירי.
לדעתי המתוקה שעוד נמצא.
שההורים שלה קיבלו זרע?
כן כן, וואי זר לקבר גלגל.
כן עכשיו את מבינה שהמלחמה פה עלתה רמה, עלתה רמה.
המלחמה הפסיכולוגית.
המלחמה עלתה רמה.
אנחנו כבר לא נלחמים כמו שנלחמנו פעם.
המלחמה היא מלחמה אחרת, והמלחמה אחרת הזאת התחילה כבר מהשבילי לאוקטובר.
זה לא מעכשיו המלחמה הפסיכ
ולוגית להשפיע על האדם ולייצר חילוקי דעות ולייצר שסע בחברה הישראלית זה מקור הכוח של כל האויבים שלנו.
עכשיו אנחנו משתפים פעולה, אנחנו משתפים פעולה.
אנחנו מלאים בכעס בזעם, בתסכול ולא מצליחים להבין למה זה לא נגמר לנו עכשיו.
מחר, לדוגמה, יש יום שחרור מאשמת טינה וכעס ואין פה אין פה בן אדם שלא צריך לסלוח למישהו או למשהו.
אם נראה לכם שאתה קודם כל צריכים לסדר את העולם אז אתם טועים כל אחד בתוכו בפני עצמו.
אם יש בך כעס עדיין ולא משנה על מה, אם יש בך עדיין רצון לנקמה.
אם אתה עדיין לא מצליח להסתכל על אחרים ולראות את כולם, בואו בואו יש שם תהליכים מטורפים.
מדיטציות מטורפות לשחרר אותכם עד רמת התא מהכאב הזה?
כי אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו בנחמדות בוא נזכיר לעצמנו בנחמדות כי זה באמת תקופה קשוחה.
אנחנו חוטפים כאפות לפנים, והלב לפעמים קצת מחסיר פעימה מול המציאות הבלתי בלתי בלתי הזאת, ואנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שאנחנו עם יפה.
ושלם וחם ואוהב, ואם הצלחנו לשרוד את כל מה ששרתנו שרדנו מלא במהלך הדורות, אז אולי הפעם אולי הפעם, דווקא בסבב הנוכחי עם האסונות שפוקדים אותנו?
כגודל האכזריות של האסונות, כגודל עוצמת האבל, החושך והכאב כך גם תהיה עוצמת הגאולה, האחדות שנביא בינינו, כי הבשורה שאנחנו יכולים להביא לעולם וזה התפקיד שלנו.
זה בשורת האחדות ואם אנחנו נמשיך לריב ולשסע ולהשתסע אחד בשני אנחנו נחלק את כוחנו וזה לא יעזור אם יהיה בשלטון אחד שמתחיל בבית או אחד שמתחיל בגימל או אחד שמתחיל בדלת, זה מתחיל בכל אחד ואחד מאיתנו כי המחשבה שאני בסדר וכולם לא בסדר היא קצת הזויה.
הכלי היחיד של כל אחד זה לנקות ולתקן בתוכו.
כשאני רואה פוליטיקאים שהם עושים לביתם.
גם בזמן הזה, גם בזמן הזה עושים לביתם דואגים לאינטרסים האישיים שלהם לא מתבוננים בצורה יותר גבוה, להבין שכולנו אחד.
אז אני יכולה לצאת להפגין ואולי זה בסדר גם שאני אצא להפגין, אבל העבודה האמיתית שלי זה לשבת ביני לבין עצמי ולהגיד לעצמי גילי איפה את מתנהגת באגואזים טהור, איפה את פועלת לטובתך האישית בלי לראות אף אחד ממטר.
כי אם זה מה שאני רואה בחוץ, אז זה מה שמתקיים.
עכשיו תבינו, כל אדם הוא עולם ומלואו, כל אדם הוא עולם ומלואו, ולכן הדרך היחידה שלנו לעשות שינוי היא להגיע קודם כל לאחדות עם כל החלקים של עצמי, שאני אהיה שלמה עם כל החלקים של עצמי שאני אהיה במקום אוהב שאני אהיה במקום מקבל וזה מתחיל מהדבר הקטן מזה שאני אראה את השכנה שלי יוצאת עם ליפסטיק אדום ועם חולצת בטן ואני אצקצק בראשי ואגיד בועז.
היא חולת תשומת לב.
או.
המפה עצרו.
גילי, עצרי, גילי, מה את רואה?
את רואה מישהי שאת מפרשת במוח שלך שהיא זועקת לתשומת לב?
כפרה?
איפה את גברת גילי?
זועקת לתשומת לב, ואז אולי אני פחות ישפוט אותה.
אולי אני פחות יבקר אותה, אולי אני אסתכל על בית טובה ואני אגיד איזה מזל לפחות היא יוצאת קצת, מקשטת את עצמה, עושה את עצמה יפה בתוך העולם הזה.
איזה יופי, שאת יוצאת ככה בשמחה שאת אוהבת את עצמך שאת נראית יפה.
תורידו תורידו תירוידו.
אנחנו בסוף רוצים לעשות לכולנו טוב ולעשות לכולנו טוב.
זה באמת גם בתוך התופת, להחזיק בתוך תקווה ואני מקווה מאוד שבסוף שבוע הזה אנחנו נקבל בשורות טובות, אמן.
אמן.
אמן, אמן.
בואו נחזיק, כולנו תקווה וחזון.
בואו נתרכז וננצל את התודעה שלנו כי אני אגיד לכם.
אפשר להתעסק בהמון דברים.
זה בסדר שאני אתעסק עם הכאב של האחר, אבל אני צריכה להגביל את זה כי אני לא תורמת.
זאת אומרת, אם אני רוצה לחיות בשפע, אין לי מה לחקור.
עוני אם אני רוצה להתעסק בריפוי.
אין לי מה לחקור מחלות אם אני רוצה להתעסק באחדות אין לי מה להתעסק ברוע ובפילוג, אז אולי הומני להתעסק בעוני ולהתעסק במחלות.
אבל נשמות זה לא נכון, כי אני רוצה שהתודעה שלי תהיה נקייה.
אני רוצה להחזיק תמונה יפה, שאני רואה את כל השבויים שלנו.
חוזרים שלמים ובריאים שאנחנו רואים את ייום העצמאות.
לחגוג בעזרת השם השנה עוד עוד ב-2024, שהוא עם כל האנשים שלנו כאן במדינה, ואנחנו שמחים וצוהלים.
הלוואי.
האמת, אמן, אמן.
אז השיר הזה הוא לדעתי הוא אחד השירים הטובים שאפשר לזמר לנו.
ברקע מרגלית.
צנעני אהובתי אני חולה על מרגלית צנעני ושימי לב איזה הרמה ובוא נזעק אותו ממש חזק, חזק, כי זה הפתח לשבוים שלנו שיחזרו.
דמיינו אותם תשמעו את השיר, דמיינו אותם, מגיעים ושכל ושכולם.
להם ותרימו את הידם גבוה גבוה ותהיו בשמחה, כי יהודי מאמין זה יהודי שמח, יום טוב לשמות גפות.
סוף שבוע רגוע נעים.